ביאור:משלי טו יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 4:
יש אנשים (ובמיוחד נשים) שנכנסים לדיכאון כי לדעתם הם לא מספיק יפים, והם חושבים שהדבר מפריע להם להגיע להישגים בחיים, למשל למצוא בן/בת זוג. ספר משלי ממליץ לפעול בכיוון ההפוך - לא לתת למראה החיצוני לפגוע בשמחה, אלא להשתמש בשמחה כדי לשפר את המראה החיצוני: '''
'''לב''' = מקום המחשבות, המסמל את האופי (ראו [[ביאור:לב מלא ברוח|לב מלא ברוח]] ).
'''לב שמח ייטיב פנים''' = כשלאדם יש אופי שמח, כשליבו מלא במחשבות שמחות, גם הפנים שלו נראות טובות ויפות. ומכאן שגם ההיפך נכון - כשהאדם עצוב הוא נראה פחות טוב, כדברי המשורר " {{צפ|תוכן=כשאת בוכה - את לא יפה...}} ".
'''רוח נכאה''' [[ביאור:רוח נכאה = מחשבה עצובה שגורמת נזק|= מחשבה נֵכָה, שבורה, שאינה יכולה לדמיין מצב טוב יותר; מחשבה מיואשת]] .
'''ובעצבת לב רוח נכאה''' =
<div class="advanced">
==פירושים נוספים==
החצי השני של הפסוק - '''בעצבת לב רוח נכאה''' - אינו מתייחס ישירות למראה החיצוני. הוא טוען טענה כללית יותר - שאדם בעל אופי דכאוני נוטה לחשוב מחשבות עצובות. טענה זו אושרה במחקרים פסיכולוגיים: " {{צפ|תוכן=כאשר אנשים מדוכאים מנסים להיאבק במחשבותיהם הדכאוניות, נבצר מהם ליצור לעצמם חלופות טובות יותר. לאחר שהחל הגל הדכאוני של המחשבה, יש לו השפעה חזקה, כמעט מגנטית, על מסלול האסוציאציות. לדוגמה, כאשר אנשים נתבקשו לפענח משפטים קצרים, שסדר המילים בהם השתבש, הם הצליחו בפיענוח היגדים דכאוניים ("העתיד הקרוב נראה רע") הרבה יותר מאשר בפיענוח היגדים מרנינים ("העתיד הקרוב נראה נפלא"). נטיית הדיכאון להנציח את עצמו משפיעה אפילו על הסוגים של הסחות-הדעת שאנשים בחרו בהם. כאשר ניתנה לאנשים מדוכאים רשימה של דרכים - חלקן עליזות וקלות וחלקן כבדות ורציניות - להסיח את דעתם ממשהו עצוב... הם בחרו במידה גדולה יותר בפעילויות המלנכוליות. ריצ'ארד ונצלאף (Wenzlaff), פסיכולוג מאוניברסיטת טקסס, שערך מחקרים אלה, הגיע למסקנה כי אנשים שכבר נקלעו לדיכאון צריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי למקד את תשומת ליבם במשהו עליז לחלוטין, ולהשגיח בקפדנות שלא יבחרו בשגגה במשהו - סרט סוחט דמעות, ספר טרגי - שישוב ויקדיר את מצב רוחם}} " {{קטן|קטן= (ד"ר דניאל גולמן, אינטלגנציה רגשית, עמ' 90)|}} .
מה הקשר בין שני חצאי הפסוק? '''
1. כפי שפירשנו למעלה, יש להשלים את החצי השני במידת "קל וחומר": כשהלב עצוב, אפילו הדמיון שבור ואינו מסוגל לדמיין מראה חיצוני יפה יותר, ומכאן, קל וחומר שהפנים נפולות ומכוערות.
| |||