ברטנורא על חולין ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{המשנה|א|ב|חולין}}

 

'''עד שישחוט את הוורידים''' - כמין חוטין שעל שני צדי הקנה. ואעוף בלבד קאי רבי יהודה, כדי להוציא את דמו, הואיל וצולהו כולו כאחד. ושחיטה דקאמר רבי יהודה. לאו דוקא, אלא שינקב הוורידין בשעת שחיטה קודם שיקרוש הדם דתו לא נפיק על ידי מליחה. ואין הלכה כרבי יהודה:

'''ועף''' - נעשה עיף ויגע מחמת השחזה, וכשהתחיל לשחוט לא היה בו כח ופסק שחיטתו, ובא חבירו ושחט:

 

 

'''כדי בקור''' - כשיעור שהטבח בודק ומבקר את סכינו. ואין הלכה כר"ש:<קטע סוף=רע"ב ג/>

{{המשנה|ד|ב|חולין}}

 

'''תחת השני''' - תחת הסימן השני. שהיה תוחב הסכין בין הסימן לצואר:

'''ודבר אחר גרם לה להפסל''' - כגון אחד מן הטריפות השנויות בפרק ואלו טריפות:<קטע סוף=רע"ב ד/>

{{המשנה|ה|ב|חולין}}

 

'''לפי שלא הוכשרו בדם''' - שאין אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים או אחד משבעה משקין, שהם מים יין שמן חלב ודבש דם טל:

'''אם זינקה''' - כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:

 

 

'''אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה''' - צריכה פרכוס אם היא מסוכנת:

'''ולא החזירה פסולה''' - אם היתה מסוכנת. לפי שאין זה פרכוס אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה. אבל גסה לאו אורחה בהכי, ובין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשרה:<קטע סוף=רע"ב ו/>

{{המשנה|ז|ב|חולין}}

 

'''חצר כבד''' - יותרת הכבד:

'''אין הכל הולך אלא אחר העובד''' - דכתיב המקריב לא יחשב. אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן. מקום שאין המחשבה פוסלת. בגמרא מפרש למתניתין דהכי קאמר, ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשים בארבע עבודות, אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט. והכי פירושה, במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשים בארבע עבודות שחיטה וקבלת הדם זריקה והולכה, באיזו מאלו שחשב על מנת לאכול מן הזבח חוץ לזמנו, פגול הוא, ואע"פ שיש בה חומרא זו אין מחשבה הולכת אלא אחר העובד. חולין לענין עבודה זרה שאין מחשבה פוסלת בהן בארבע עבודות אלא בשתיים, בשחיטה ובזריקה, דהני הוא דכתיבן, זובח לאלהים יחרם {{קטן|([[שמות כב]])}}, בל אסיך נסכיהם מדם {{קטן|([[תהלים טז]])}}, אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו. והקטרה אע"ג דשייכא בעבודה זרה, מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודה זרה היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודה זרה, דהא אפילו בפנים לא מיפסיל קרבן אם חשב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים, וכיון שמצינו קולא במחשבת חוץ, דין הוא שנקל בזה שלא יהא הדבר תלוי אלא בשוחט. והלכה כרבי יוסי:<קטע סוף=רע"ב ז/>

{{המשנה|ח|ב|חולין}}

 

'''לשם דבר כשר''' - שחיטה סתם:<קטע סוף=רע"ב ח/>

{{המשנה|ט|ב|חולין}}

 

'''ולא לתוך הכלים''' - שלא יאמרו לזרוק דמה לעבודה זרה קא עביד:

'''אין שוחטין לגומא כל עיקר''' - ואפילו בבית. וטעמא דגומא, מפני שהוא חק המינים:

 

 

'''יחקה את המינים''' - יחזיק ידיהן בחקותיהם. יחקה לשון חק:<קטע סוף=רע"ב ט/>

'''אשם תלוי''' - בא על ספק חיוב כרת. כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל. אשתו ואחותו עמו במטה ובא על אחת מהן ואין ידוע על איזו מהן בא, מביא אשם תלוי להגן מן היסורים עד שיוודע לו אם חטא ודאי מביא חטאתו. ומתניתין ר' אליעזר היא דאמר [כריתות כ"ה ע"א] מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום, שבכל יום עומד בספק חטא ולבו נוקפו שמא חטאתי. ונמצא שדבר הנידר ונידב הוא:

 

 

'''ורבי שמעון מכשיר''' - דלא חייש למראית העין:

 

 

'''לשם בכור לשם מעשר''' - מידע ידעי אינשי דשקר הוא, דבכור ומעשר קלא אית להו ומידע ידעי מקמי הכי, דאילו ההוא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו:

'''זה הכלל''' - לאתויי אם אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר, שהיא פסולה. דמהו דתימא ליכא למיחש לחורבא, דמידע ידעי דהא לא נדר, קמ"ל דמימר אמרי דלמא נדר בצנעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מנכרא מלתא לשכניו: