ברטנורא על פאה ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Testbot (שיחה | תרומות)
דף חדש: {{המשנה|א|ז|פאה}} <קטע התחלה=רע"ב א/>'''כל זית''' - כזית הנטופה בשעתו. על שם שהוא נוטף שמן קראו לו נטופה, אע"פ ש…
 
Testbot (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 4:
'''שופכני''' - שזיתיו שופכים שמן הרבה:
 
'''בישני''' - שהוא מבייש כל שאר אילנות מרוב השמן שיוצא ממנו יותר מחביריו {{תויט|א|פאה|ז|א}}:
 
'''שהוא עושה הרבה''' - זיתים מרובים:
שורה 12:
'''רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים''' - לא אמר רבי יוסי אלא בזמן שבא אדרינוס קיסר והחריב את כל הארץ ולא היו זיתים מצויין, אבל בזמן שזיתים מצויין מודה רבי יוסי דיש שכחה לזיתים. וכן מי שהיו כל זיתיו נטופה או שופכני או בישני יש להם שכחה:<קטע סוף=רע"ב א/>
{{המשנה|ב|ז|פאה}}
<קטע התחלה=רע"ב ב/>'''שלש שורות של שני מלבנים''' - שלש שורות של אילני זיתים ובין שורה ראשונה לשניה ערוגה מרובעת כדמות מלבנות התבואה שבין הזיתים דתנן לעיל בריש פרק ג', וכן בין שורה שניה לשלישית ושכח אילן אמצעי שבשורה האמצעית, אינה שכחה שהאילנות שסביביו הסתירוהו, ודמי לחפוהו בקש או עמדו עניים כנגדו דתנן לעיל דאינו שכחה {{תויט|ד|פאה|ז|ב}}:
 
'''במה דברים אמורים''' - אמתניתין דלעיל קמהדר דתנן בזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה {{תויט|ה|פאה|ז|ב}}. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו ושכחו הרי זו שכחה עד שיהיה בו סאתים:
 
'''כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו''' - אם נזכר בעל הזיתים מן הזיתים ששכח באילן בעוד שיש לו זיתים תחתיו יכול לחזור וללקטן, ולא חשיבא שכחה מה ששכח בראש האילן אלא לאחר שלא נשארו לו זיתים תחת האילן:
שורה 22:
<קטע התחלה=רע"ב ג/>'''איזהו פרט''' - האמור בתורה {{קטן|([[ויקרא יט]])}} ופרט כרמך לא תלקט:
 
'''עקץ''' - חתך {{תויט|ז|פאה|ז|ג}}:
 
'''הוסבך בעלים''' - נקשר ונאחז בעלים ועל ידי כך נפל ונפרט:
שורה 42:
'''אם ספק''' - שנראים האשכולות הקטנות התלויות בשרביט כאילו שוכבות זו על זו ואין שוכבות יפה, דהשתא הוי ספק אם יש לה כתף אם לאו:
 
'''שבארכובה''' - יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבהוהבוצרהרבה {{תויט|ח|פאה|ז|ד}} והבוצר קוצצה, והיא נקראת ארכובהופעמיםארכובה {{תויט|ט|פאה|ז|ד}} ופעמים שיש בה עוללות עם דאשכלות:
 
'''נקרצת''' - נקצצת ונחתכת. ודוגמתו שנינו ביומאקרצוביומא {{תויט|לא|פאה|ז|ד}} קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. ובמקרא, {{קטן|([[ירמיהו מו]])}} קרץ מצפון בא:
 
'''גרגר יחידי''' - כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו:
 
'''רבי יהודה אומר אשכול''' - דכתיב {{קטן|([[ישעיהו יז]])}} ונשאר בו עוללות כנוקך זית שנים שלשה גרגרים. שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכו, ל {{תויט|יא|פאה|ז|ד}}:
 
'''וחכמים אומרים עוללת''' - דלא חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף. והלכה כחכמים:<קטע סוף=רע"ב ד/>
שורה 54:
<קטע התחלה=רע"ב ה/>'''המדל בגפנים''' - כשהגפנים תכופים זה אחר זה עוקר מאותם שבינתים והאחרים מתוקנים בכך:
 
'''כך הוא מדל בשל עניים''' - אע"פ שיש בהם פאהאופאה {{תויט|יב|פאה|ז|ה}} או עוללות של עניים כך מדל בשלהם כמו בשלו, קסבר עניים דין שותף יש להם וכשם ששותך כמו שהוא מדל בשלו כך מדל בשל חבירו אך עניים כן:
 
'''רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי''' - קסבר עניים דין קונה יש להם בחלקם, וכשם שהמוכר לחבירו י' אשכולות אסור ליגע בהן אף בשל עניים כן. והלכה כרבי יהודה:<קטע סוף=רע"ב ה/>
{{המשנה|ו|ז|פאה}}
<קטע התחלה=רע"ב ו/>'''כרם רבעי''' - הנוטע כל עץ מאכל {{תויט|יג|פאה|ז|ו}}, בשנה הרביעית מעלה דפירות לירושלים ואוכלם שם בקדושת מעשר שני, או פודה אותם ומעלה הדמים לירושלים דכתיב (וי. קרא יט) ובשנד הרביעית יהיד כל פריו קדש ה, לולים, ודרשינן הלולים כמו חלולים, אמר רחמנא אחליד ודדר אכליד {{תויט|יד|פאה|ז|ו}}:
 
'''בית''' - ממאי אומרים אין, לו חומ. מ. אך על פי שטעון פדיון כמעשר שני אין הבעלים מוסיפים את דחומש ד, לא כתבה תורה בו חומש:
שורה 70:
'''והעניים פודין, לעצמן''' - מן דפרט והעוללות שלקטו, ואוכלים אותן במקומן ומעלין דדמים, לירושלים:
 
'''ובית הלל אומרים כולו לגת''' - משום דילפי ממעשרוסבריממעשר {{תויט|טו|פאה|ז|ו}} וסברי, להו מעשר שני ממון גבוה הוא הלכך אין לעניים חלק בו, ודורכים העוללות עם שאר היין והבעלים מעלים הכל לירושלים {{תויט|טז|פאה|ז|ו}}:<קטע סוף=רע"ב ו/>
{{המשנה|ז|ז|פאה}}
<קטע התחלה=רע"ב ז/>'''שכולו עוללות''' - שאין בכל הכרם אשכול שיש לו כתף ונטף:
שורה 76:
'''אם אין בציר''' - וכמה שיעור בציר שלשה אשכולות שעושים רביעית:
 
'''אמר לו רבי עקיבא וכרמר לא תעולל אפילו כולו עוללות''' - ורבי אליעזר אמר דלא תימא הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציריזכהלבציר {{תויט|יז|פאה|ז|ז}} יזכה בהם בעל הבית, לכך נאמר וכרמך לא תעולל:<קטע סוף=רע"ב ז/>
{{המשנה|ח|ז|פאה}}
<קטע התחלה=רע"ב ח/>'''משנודעו העוללות''' - שניכר מה הוא עוללת ומה הוא אשכול:
 
'''העוללות לעניים''' - שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו {{תויט|יח|פאה|ז|ח}}:
 
'''יתנו שכר גדולן להקדש''' - מה שמשביחין כל שעה בתוך קרקע של הקדש. והלכה כרבי יוסי:
שורה 90:
'''אבל רוגליות''' - הגפנים העומדים על גבי קרקע שדורכים עליהם ברגל:
 
'''משיעבור ממנה''' - הוי שכחה דכל גפן וגפן מן הרוגליות חשיבא כאומן בפני עצמו, ואסור לשוב מאומן לאומן {{תויט|כ|פאה|ז|ח}}:<קטע סוף=רע"ב ח/>