ברטנורא על פאה ז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בישני''' - שהוא מבייש כל שאר אילנות מרוב השמן שיוצא ממנו יותר מחביריו {{תויט|א|פאה|ז|א}}:

<קטע התחלה=רע"ב ב/>'''שלש שורות של שני מלבנים''' - שלש שורות של אילני זיתים ובין שורה ראשונה לשניה ערוגה מרובעת כדמות מלבנות התבואה שבין הזיתים דתנן לעיל בריש פרק ג', וכן בין שורה שניה לשלישית ושכח אילן אמצעי שבשורה האמצעית, אינה שכחה שהאילנות שסביביו הסתירוהו, ודמי לחפוהו בקש או עמדו עניים כנגדו דתנן לעיל דאינו שכחה {{תויט|ד|פאה|ז|ב}}:

'''במה דברים אמורים''' - אמתניתין דלעיל קמהדר דתנן בזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה {{תויט|ה|פאה|ז|ב}}. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו ושכחו הרי זו שכחה עד שיהיה בו סאתים:

'''עקץ''' - חתך {{תויט|ז|פאה|ז|ג}}:

'''שבארכובה''' - יחור של זמורה שתלויין בה אשכולות הרבהוהבוצרהרבה {{תויט|ח|פאה|ז|ד}} והבוצר קוצצה, והיא נקראת ארכובהופעמיםארכובה {{תויט|ט|פאה|ז|ד}} ופעמים שיש בה עוללות עם דאשכלות:

'''נקרצת''' - נקצצת ונחתכת. ודוגמתו שנינו ביומאקרצוביומא {{תויט|לא|פאה|ז|ד}} קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. ובמקרא, {{קטן|([[ירמיהו מו]])}} קרץ מצפון בא:

'''רבי יהודה אומר אשכול''' - דכתיב {{קטן|([[ישעיהו יז]])}} ונשאר בו עוללות כנוקך זית שנים שלשה גרגרים. שנים שלשה גרגרים עוללות, יותר מכאן אשכו, ל {{תויט|יא|פאה|ז|ד}}:

'''כך הוא מדל בשל עניים''' - אע"פ שיש בהם פאהאופאה {{תויט|יב|פאה|ז|ה}} או עוללות של עניים כך מדל בשלהם כמו בשלו, קסבר עניים דין שותף יש להם וכשם ששותך כמו שהוא מדל בשלו כך מדל בשל חבירו אך עניים כן:

<קטע התחלה=רע"ב ו/>'''כרם רבעי''' - הנוטע כל עץ מאכל {{תויט|יג|פאה|ז|ו}}, בשנה הרביעית מעלה דפירות לירושלים ואוכלם שם בקדושת מעשר שני, או פודה אותם ומעלה הדמים לירושלים דכתיב (וי. קרא יט) ובשנד הרביעית יהיד כל פריו קדש ה, לולים, ודרשינן הלולים כמו חלולים, אמר רחמנא אחליד ודדר אכליד {{תויט|יד|פאה|ז|ו}}:

'''ובית הלל אומרים כולו לגת''' - משום דילפי ממעשרוסבריממעשר {{תויט|טו|פאה|ז|ו}} וסברי, להו מעשר שני ממון גבוה הוא הלכך אין לעניים חלק בו, ודורכים העוללות עם שאר היין והבעלים מעלים הכל לירושלים {{תויט|טז|פאה|ז|ו}}:<קטע סוף=רע"ב ו/>

'''אמר לו רבי עקיבא וכרמר לא תעולל אפילו כולו עוללות''' - ורבי אליעזר אמר דלא תימא הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציריזכהלבציר {{תויט|יז|פאה|ז|ז}} יזכה בהם בעל הבית, לכך נאמר וכרמך לא תעולל:<קטע סוף=רע"ב ז/>

'''העוללות לעניים''' - שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו {{תויט|יח|פאה|ז|ח}}:

'''משיעבור ממנה''' - הוי שכחה דכל גפן וגפן מן הרוגליות חשיבא כאומן בפני עצמו, ואסור לשוב מאומן לאומן {{תויט|כ|פאה|ז|ח}}:<קטע סוף=רע"ב ח/>