ברטנורא על טהרות ה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: {{המשנה|א|ה|טהרות}} <קטע התחלה=רע"ב א/>'''השרץ''' - שרץ מטמא במגע ולא במשא: '''צפרדע''' - טהור. ולפי שצפרדע דומה ל… |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 16:
'''הסיט אחד מהז''' - [על עצם מן המת ועצם מן הנבילה, וכן] אגוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים קאי, דמטמאין בהיסט:
'''ר' עקיבא מטמא''' - דסבירא ליה לר' עקיבא דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור הני מילי כשעשה טהרות {{תויט|א|טהרות|ה|א}}, כיון דאין להם תקנה כשנטמאו. אבל לגבי גברא להצריכו טבילה והזאה, סבירא ליה דצריך טבילה והזאה, שמא היום ומחר יתברר הדבר שנטמא:
'''וחכמים מטהרים''' - דאפילו גברא דאית ליה תקנתא לא מצרכינן ליה טבילה והזאה. והלכה כחכמים:<קטע סוף=רע"ב א/>
שורה 22:
<קטע התחלה=רע"ב ב/>'''אחד שאמר נגעתי בזה''' - אהשרץ והצפרדע דרישא קאי, דצפרדע דומה לצב וטעו ביה:
'''שדרך בני אדם להלוך''' - שאי אפשר לאדם למנוע עצמו שלא ילך ברה"ר {{תויט|ב|טהרות|ה|ב}}, הלכך ספק שבילין טהור. אבל מגע אפשר לאדם שלא ליגע, הלכך כי מספקא ליה אי נגע אי לא נגע, ספיקו טמא. ואין הלכה לא כר' עקיבא ולא כר' יוסי:<קטע סוף=רע"ב ב/>
{{המשנה|ג|ה|טהרות}}
<קטע התחלה=רע"ב ג/>'''הזה ושנה''' - הזה בשלישי, ושנה בשביעי:
שורה 34:
<קטע התחלה=רע"ב ה/>אם נשאלו כל אחד לחכמים על ספיקו בפני עצמו, אין בית דין יכולין לטמאן, דהא קיימא לן ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור. ואם באו בבת אחת, הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין אתם או טהורים אתם, אי אפשר לנו לומר טהורים אתם, שהרי אחד ודאי טמא:
'''ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין''' - לא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה כשבאו לישאל בבת אחת, דדברי הכל טמאין {{תויט|ו|טהרות|ה|ה}}. וכשבאו לישאל זה אחר זה דברי הכל טהורים {{תויט|ז|טהרות|ה|ה}}. על מה נחלקו, על הבא לישאל עליו ועל חבירו, דר' יהודה מדמי ליה לזה אחר זה, ורבי יוסי מדמי ליה לבת אחת. והלכה כרבי יוסי:<קטע סוף=רע"ב ה/>
{{המשנה|ו|ה|טהרות}}
<קטע התחלה=רע"ב ו/>'''אכל אחד מהן''' - תנא טומאה דאורייתא וקתני טומאה דרבנן. ופלוגתייהו דר' יהודה ורבי יוסי הכא נמי בבא לישאל עליו ועל חבירו, כפלוגתייהו לעיל. והלכה כר' יוסי:<קטע סוף=רע"ב ו/>
שורה 40:
<קטע התחלה=רע"ב ז/>'''על רוקו שורפים''' - שעל רוקים הנמצאים שורפים את התרומה, כדתנן בפירקין דלעיל, ואע"פ שהן ספק, ולא אזלינן בתר רובא:
'''ועל בגדיו הולכים אחר הרוב''' - אם רוב אנשי אותה העיר זבים וזבות {{תויט|ח|טהרות|ה|ז}}, שורפין:
'''כליו טמאין מדרס''' - אע"ג דבישב ובא אחד ודרס הולכין אחר הרוב, ישן שאני, דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדיו ואחד מהן זב או זבה:
שורה 50:
'''וחכמים מטמאין''' - אם ראהו חי מבערב אע"פ שבא שחרית ומצאו שמת, מודים חכמים לר"מ שהוא טהור, וכשלא ראהו חי פליגי. והלכה כחכמים:<קטע סוף=רע"ב ז/>
{{המשנה|ח|ה|טהרות}}
<קטע התחלה=רע"ב ח/>'''שוטה אחת בעיר''' - ודוקא אשה שוטה, אבל
'''או נכרית''' - והוא הדין לנכרי, דמדאורייתא אין חילוק בין נכרי לנכרית, וכולן טהורין, ורבנן גזרו עלייהו שיהיו כזבים. וכן כותית אין חילוק בין כותי לכותית למאן דאמר כותים גרי אריות הן וגם האידנא גזרו עלייהו שיהיו כנכרים לכל דבריהם. כל הרוקין שבעיר טמאים. שדרכן להלך בכל העיר:
| |||