ביאור:שמות כב יד: הבדלים בין גרסאות בדף

1. ייתכן שהפסוק בא ללמד, שלשני הצדדים יש חלק שוה בעיסקה - אחד נותן את החפץ ואחד נותן את הכסף '''בא''' לעיסקה '''בשכרו''' , עם השכר שהוא מביא; כל אחד מהם הוא " {{צפ|תוכן=נהנה ומהנה}} " {{קטן|קטן= (מכילתא)|}} , ולכן זה הוגן שגם האחריות תתחלק בצורה שוה, והשוכר אחראי על מקרה גניבה, ופטור במקרה של אבדן באונס (כגון בהמה שמתה).

2. ייתכן שהפסוק בא רק ללמד, שהאחריות המוטלת על השוכר קלה מהאחריות המוטלת על השואל, כי החפץ השכור '''בא''' לידיו '''בשכרו''' , בתמורה לשכר ששילם עליו, ולא בחינם, ולכן אין זה הוגן לחייב אותו באחריות על מקרה של אבדן באונס (כגון בהמה שמתה מוות טבעי); אך הפסוק אינו מלמד מה הדין במקרה של גניבה - האם השוכר חייב באחריות (כמו בפרשיית שומר בהמה - פסוקים 9-12), או שהוא פטור (כמו בפרשית שומר כלים - פסוקים 6-8) {{קטן|קטן= (רש"י)|}} ;

4. ויש מפרשים, שהתנאי השני " '''אם שכיר הוא בא בשכרו''' " אינו עומד בפני עצמו אלא מסייג את התנאי שנזכר לפני כן " '''אם בעליו עמו - לא ישלם''' ", ואומר: '''אם בעליו''' של החפץ הוא '''שכיר''' אצל השואל, אז הוא בא בשכרו - הוא בא לשם כדי לעבוד, ואינו יכול להשגיח על הבהמה, ולכן השואל בכל-זאת חייב באחריות {{קטן|קטן= (חזקוני, בכור שור, [[ביאור:פירוש שד"ל על שמות פרק כב|שד"ל]] )|}} . לפי זה, הפסוק בא ללמדנו שהמעסיק אחראי לחפצים של עובדיו.

=={{מקורות|מקורות==