ביאור:משלי טז כו: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט טוען עדכון |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|טז|טז כה|כו|טז כז|קטגוריה=1}}
= נפש עמל עמלה לו, כי אכף עליו פיהו =
שורה 33 ⟵ 34:
= כי פיו, הרעב לאוכל, דוחק ולוחץ עליו, ומשבש את שיקול הדעת שלו.
הדבר יכול להתבטא בכך שהעמל קונה יותר ממה שהוא צריך, וכתוצאה מכך צריך לעבוד יותר; הדבר יכול להתבטא גם בכך שהעמל הולך לעבוד במקום עבודה שאינו מתאים לו, שבו הוא מקבל שכר נמוך מהמגיע לו, רק משום שהוא חושש שלא ימצא עבודה טובה יותר ויגווע ברעב. ראו גם [[ביאור:זהירות בחיפוש מקום עבודה|זהירות בבחירת מקום עבודה]] . <div class="advanced"> </div>
==פירושים נוספים==
1. פירשנו את הפסוק במשמעות שלילית - הרצון הלוחץ לאכול גורם לאדם לעמל מיותר {{קטן|קטן= (ודומה לכך פירש ר' יונה גירונדי)|}} . אך יש מפרשים את הפסוק במשמעות חיובית, בשבח העבודה והמאמץ:<strong>
נפש עמל עמלה</strong>
- עובדת - <strong>
שורה 45 ⟵ 44:
- לעצמו ולטובתו -<strong>
כי אכף עליו פיהו</strong>
- כאשר פיו ילחץ עליו וידרוש ממנו אוכל, יהיה לו כסף לקנות אוכל {{קטן|קטן= (רש"י)|}} .
2. פירשנו ש"<strong>
פיהו</strong>
" מציין את הרצון לאכול {{קטן|קטן= (כמו רוב המפרשים)|}} ; אך ברוב המקרא, פה מציין את כוח הדיבור. לפי זה אפשר לפרש: "<strong>
כי אכף עליו פיהו</strong>
" = לפעמים יש לאדם רצון לוחץ לדבר ולהתבטא, והרצון הזה עלול הוא שגורם לו לעמול יותר מדי או לבחור במקום עבודה שאינו מתאים לו.
3. והגר"א פירש, שהפה הלוחץ הוא חובתו של האדם ללמד תורה - התורה שלמד מן המלאך לפני שנולד; והחובה הזו דוחקת ומחייבת אותו לעמול בתורה.
::*אך לפי זה היה ראוי להדגיש דווקא את האוזן ששמעה, או את הלב שלמד תורה, ולא את הפה; הפה הוא רק האמצעי לדיבור, הוא לא יוצר את הצורך והחובה ללמד.
::*
שורה 63 ⟵ 61:
בספר קהלת ישנו פסוק דומה מאד לפסוקנו:
::* [[משלי טז כו]]: "<font color="#000000"> {{צ|נפש עמל עמלה לו, כי אכף עליו פיהו}} "</font>
::*
שורה 69 ⟵ 66:
::
▲==מקורות==
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-16-26.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2008-03-27.
}}
<noinclude>
שורה 82 ⟵ 78:
</noinclude>
{{סיכום על פסוק|משלי|טז|טז כה|כו|טז כז|קטגוריה=1}}
| |||