שולחן ערוך יורה דעה רמה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{שולחן ערוך|יורה דעה|רמד|רמה|רמו|חייב כל אדם ללמד לבנו ולהעמיד תלמידים|22}}

 

מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה. ואם לא למדו אביו, חייב ללמד לעצמו. {{רמ"א|(וע"ל [[שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו#ו|סימן רמ"ו סעיף ו']])}}.

 

היה הוא צריך ללמוד, ויש לו בן ללמד, ואין ידו משגת להספיק לשניהם, אם שניהם שוים הוא קודם לבנו. ואם בנו נבון ומשכיל מה שילמד יותר ממנו, בנו קודמו. ואף על פי כן לא יבטל הוא.

 

כשם שמצוה ללמד את בנו, כך מצוה ללמד את בן בנו, שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך" {{מ"מ|דברים ד|ט}}. ולא לבן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם מישראל ללמד לתלמידים, שגם הם נקראים בנים, אלא שמצוה להקדים את בנו לבן בנו, ובן בנו לבן חבירו.

 

חייב להשכיר מלמד לבנו, ללמדו. אבל לבן חבירו אינו חייב להשכיר.

:[הגה: והיו כופין ליה לשכור לבנו מלמד. ואם אינו בעיר, ויש לו נכסים, אם אפשר לאודועי ליה, מודיעים ליה. ואם לאו, יורדים לנכסיו ושוכרים מלמד לבנו. (הגהות מיימוני פ"א דת"ת בשם הר"מ).]

 

מיאמתי מתחיל ללמד לבנו? משיתחיל לדבר לתחיל ללמדו "תורה צוה לנו משה" {{מ"מ|דברים לג|ד}}, ופסוק ראשון מפרשת שמע {{מ"מ|דברים ו|ד}}, ואח"כ מלמדו מעט מעט, עד שיהא כבן ששה או כבן שבעה, ואז מוליכו אצל מלמדי תינוקות.

 

היה מנהג בעיר שלוקח מלמד תינוקות שכר, חייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כלה. ואינו חייב ללמדו בשכר, משנה וגמרא. והני מילי דלא אפשר, דדחיקא ליה שעתא, אבל אם אפשר ליה, מצוה לאגמוריה משנה וגמרא, הלכות ואגדות.

 

מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה מלמד תינוקות, מחרימין אנשי העיר עד שיושיבו מלמד תינוקות. ואם לא השיבו, מחריבין העיר, שאין העולם מתקים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. (ועין ב[[שולחן ערוך חושן משפט קסג#ג|חושן המשפט קס"ג סעיף ג]]).

 

מכניסים התינוקות להתלמד, בן חמש שנים שלמות, ובפחות מכאן אין מכניסין אותן. ואם הוא כחוש, מכניסין אותו בן ו' שנים שלמות.

:[הגה: ומכל מקום מיד שיהיה בן ג' שנים שלמות מלמדין אתו אותיות התורה, כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה. (הרב אברבנאל בפרוש לאבות).]

 

אפילו תינוק שאינו מבין לקרות, לא יסלקוהו משם אלא ישב עם האחרים, אולי יבין.

 

לא יכה אותו המלמד מכת אויב מוסר אכזרי, לא בשוטים ולא במקל, אלא ברצועה קטנה.

 

יושב ומלמדם כל היום וקצת מהלילה, כדי לחנכם ללמד ביום ובלילה.

 

לא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערב שבת וערב יום טוב בסוף היום.

 

אין מבטלין התינוקות, אפלו לבנין בית המקדש.

 

אין קורין לתינוקות בשבת מתחלה, מה שלא למדו, משום טרח שבת. אבל מה שקראו פעם אחת, שונים אותו להם בשבת.

 

כ"ה תינוקות, מספיק להם מלמד אחד. היו יותר על כ"ה, עד מ', מושיבין אחר לסיעו בלמודם. הגה: ואפילו שכרו הקהל מלמד לכל תינוקות סתם, הוא מושיב אחר לסיע בעדו. והם יתנו לו שכרו. {{רמ"א|(נ"י פ' לא יחפור)}}. י"א דאם אין בעיר כ"ה תינוקות, אין בני העיר חיבים לשכר להם מלמד. (הגהות מימוני פ"ב דת"ת ותוס' דר' ירוחם). וי"א דאפילו בפחות מזה, חיבים. {{רמ"א|(שם בנ"י)}}. היו יותר מארבעים, מעמידים שנים.

 

מוליכים הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו, בין במקרא בין בדקדוק. במה דברים אמורים, כשהיו שניהם בעיר אחת ואין נהר מפסיק ביניהם. אבל מעיר לעיר, או מצד הנהר לצדו באותה העיר, אין מוליכים אותו אלא אם כן היה גשר בנין בריא, שאינו ראוי ליפול מהרה.

 

מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהם. או שמתרשל בתלמודו, הרי זה בכלל: ארור עושה מלאכת ה' רמיה {{מ"מ|ירמיה|מח|י}}.

 

לפיכך אין להושיב מלמד, אלא בעל יראה, מהיר לקרא ולדקדק.

:הגה: ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי. שלא יהיה עצל ביום ללמד. וכן לא יתענה, או לעצור במאכל ומשתה, או לאכול ולשתות יותר מדאי. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב. וכל המשנה, ידו על התחתונה ומסלקין ליה. (מרדכי פ' האמנין מהירושלמי). ושאר דיני מלמד. עי' בחו"ה סימן של"ד ושל"ה.

 

אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות, ובא אחר טוב ממנו, מסלקין הראשון מפני השני.

 

אם יש כאן שני מלמדים, האחד קורא הרבה ואינו מדקדק עמהם להבינם על נכון, ואחד אינו קורא כל כך, אלא שמדקדק עמהם להבינם, לוקחין אותו שמדקדק יותר.