ויקיטקסט

ביאור:משלי כד יח: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 1:
 
= והשיב מעליו אפו =
כשיש מלחמה בעולם, גם אם אנחנו מנצחים בה ואויבינו מוכים, זה זמן של מידת הדין, העולם כולו עומד למשפט, ובכלל זה - גם אנחנו. במצב זה, ראוי להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, המתאימה לאנשים העומדים למשפט; לא להתלוצץ ולא להרבות בשמחה. מי ששמח בנפילת האויב עלול דווקא לעזור לאויב: '''
חלק גדול מהאירועים שקורים מסביבנו אינם בשליטתנו, אולם יש תחום אחד שבו תמיד יש לנו בחירה חופשית, והוא היחס שלנו לאירועים, ובפרט, האם אנחנו שמחים או מצטערים. על-פי התנ"ך, ההתייחסות שלנו לאירועים עשויה גם להשפיע על האירועים עצמם: '''
 
{{צמ|בנפל אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך; פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו|משלי כד יז}}.
שורה 9:
''' '''
 
בנפול אויבך''' =  [[ביאור:ב- = אות-יחס שמציינת מקום, זמן, בחירה, שיתוף, סיבה, כלי, חומר, אופן, ומושא עקיף|האות ב מציינת זמן וסיבה]] : בזמן שהאויב נמצא בתהליך של נפילה, או בגלל שהאויב נופל.
 
'''בנפול אויבך אל תשמח''' = בזמן שהאויב נופל, אל תפגין שמחה על מפלתו.
שורה 19:
אם ה' בעצמו כועס על האויב, ומשתמש כלפיו במידת האכזריות - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?!   '''
 
::#כשה' כועס על האויב, מידת הדין שולטת בעולם. לא רק האויב עומד למשפט אלא העולם כולו, ובכלל זה גם אנחנו. כשאנחנו עומדים למשפט, עלינו להתנהג בצורה רצינית ומכובדת, ולא בשמחה והוללות. '''
::#הכעס של ה' על האויב הוא במעשה בלבד {{קטן|(ע"פ מלבי"ם, המילה " '''אף''' " אינה מציינת כעס פנימי אלא מעשים חיצוניים)|}} , והכעס שלך הוא עמוק יותר ונוגע לרגש ולמחשבה.▼
::
::#ה' מכשיל את אויבך מתוך כוונה טובה, לייסר אותו כדי שיחזור למוטב; הוא עצמו אינו שמח על כך שהוא "נאלץ" לייסר אותו (ראו [[ביאור:שש - השיש: האם ה' שמח כשהרשעים אובדים?|ה' לא שמח כשהוא מייסר את הרשעים]] ). וכשאתה שמח על כך, כוונתך היא רעה, שימשיך לחטוא ויהיה לו רע - בדיוק הפוך מכוונתו של ה'. ולכן, יש אומרים ש: " {{צפ|מותר לשמוח בנפילת הרשע לשם שמיים... אך הזהיר על שונאו - שלא יעורר ליבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו.}} " {{קטן|(רבי יונה גירונדי)|}} . '''▼
▲::#הכעס של ה' על האויב הוא במעשה בלבד {{קטן|(ע"פ מלבי"ם, המילה " '''אף''' " אינה מציינת כעס פנימי אלא מעשים חיצוניים)|}} , והכעסוהשנאה שלךשלנו הואהיא עמוקעמוקה יותר ונוגעונוגעת לרגש ולמחשבה.
▲::#ה' מכשיל את אויבךאיבינו מתוך כוונה טובה, לייסר אותו כדי שיחזור למוטב; הוא עצמו אינו שמח על כך שהוא "נאלץ" לייסר אותו (ראו [[ביאור:שש - השיש: האם ה' שמח כשהרשעים אובדים?|ה' לא שמח כשהוא מייסר את הרשעים]] ). וכשאתהוכשאנחנו שמחשמחים על כך, כוונתךכוונתנו היא רעה, שימשיך לחטוא ויהיה לו רע - בדיוק הפוך מכוונתו של ה'. ולכן, יש אומרים ש: " {{צפ|מותר לשמוח בנפילת הרשע לשם שמיים... אך הזהיר על שונאו - שלא יעורר ליבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו.}} " {{קטן|(רבי יונה גירונדי)|}} , כלומר העיקר הוא כוונת הלב. '''
::הפסוק שלנו נזכר בפרקי אבות בתור ה"מוטו" העיקרי של התנא שמואל הקטן {{קטן|( [[%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%93_%D7%99%D7%98|אבות ד יט]] )|}} . וזו הסיבה, שדווקא שמואל הקטן הוא שתיקן את "ברכת המינים", התפילה נגד הרשעים: " {{צפ|כל הברכות של התפילה, שהן מליאות חסד ואהבה, ראוי לתקנן כל חכם הראוי למעלה רוממה כזאת, לערוך תפילות קבועות.... אבל ברכה זו (ברכת המינים), שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, והאדם באשר הוא אדם אי אפשר כלל שלא תימצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, צריכה היא לבוא דווקא ממי שכולו טהור וקדוש לה', שתכונת השנאה הטבעית אין בלבבו כלל.... על כן עמד שמואל הקטן ותיקנה. ורק הוא, אשר הסיר מלבבו כל רגש שנאה גם לשונאי נפשו, הוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תימצא בה כי אם רגשת לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי.}} " {{קטן|(הרב קוק, עולת ראי"ה)|}} . '''
::
::#ה' יודע לכעוס בדיוק במידה הנכונה, אבל לבני אדם יש נטיה לחרוג מן המידה, ולכן במידת הכעס אסור לנו לחקות את ה'.
::#השמחה ברע מקרבת אותךאותנו לרע ומשחיתה את נפשךנפשנו: " {{צפ|על-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, וישוב אפו מעליו עליך.}} " {{קטן|(מלבי"ם; ראו גם פירוש הרמב"ם על משנה אבות ד יט, ובהקדמה למסכת אבות פרק רביעי)|}} . ראו גם: [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים מדרכי ה'.]]
::#שמחה בנפילת האויב מראה על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע נמצא בידי האויב, וברגע שהאויב נופל - אנחנו בטוחים; גישה זו היא רעה בעיני ה'. על-פי התורה, האויב הוא רק שבט מוסר ביד ה'. השמח בנפילת האויב דומה לכלב שמקבל מכות ממקל, וכשהמקל נשבר, הוא שמח, ולא מבין שאם המקל נשבר יביא אדוניו מקל אחר כדי לייסר אותו, עד שיחזור למוטב.
::#" {{צפ|על פי מידת הדין, אין קיום לבני אדם בעולם הזה, שהרי כל אדם הוא מלא חטאים, וראוי לענישה מצד הקב"ה. לכן אין לשום אדם רשות לשמוח בנפילת אדם אחר, משום שהעובדה שהוא בעצמו לא נפל, איננה}} {{צפ|נובעת ממנו. הסיבה היחידה שהוא לא נפל, היא אך ורק מידת החסד של ה' ית'. השמחה איפוא מביעה תמיכה של האדם במידת הדין של הקב"ה כביכול. לכן ה' מסיר את אפו מהחוטא (ולפי הגירסא השניה אפילו מוחל לו על כל עוונתיו) ומשיב אותו על השמח, כדי ללמד את השמח מוסר. הלקח הזה אמור להבהיר לאדם, שלא להתערב בשיקולים א-להיים. כי רק הקב"ה מסוגל לדון בצדק מוחלט}} ". {{קטן|( [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/692daf.htm יוסי גליס, המצטט את רבנו יונה ואת ה"חפץ חיים"] )|}} .
שורה 33 ⟵ 35:
::*האמורא רבא, כשהיה חולה: " {{צפ|רבא, כי הוה חליש, יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה: פוק אכריז "רבא חלש": מאן דרחים לי - לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי - לחדי לי... והשיב מעליו אפו!}} " {{קטן|( [[%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%A3_%D7%A0%D7%94|תלמוד בבלי, ברכות נה:]] , נדרים מ.)|}} ; היה מפרסם ברבים שהוא חולה, כדי שאוהביו יבקשו עליו רחמים, ושונאיו ישמחו, והשמחה של שונאיו תגרום לכך שה' ישיב מעליו אפו וירפא אותו.
 
ויש אומרים שהפסוק כולל איום גדול יותר - לא רק שה' יסיר את כעסו מהאויב, אלא הוא גם יעביר את כעסו אליך, כי השמחה שבלבך היא חטא חמור יותר מהחטא שנשאר בידו אחרי שכבר נענש וסבל: " {{צפ|עליך ישוב האף מעליו, כי ממנו יסיר ועליך יחול}} " {{קטן|(מצודת דוד, וכן מלבי"ם ועוד)|}} .<div style="border: 1px solid rgb(170, 170, 170); padding: 0px; background: rgb(238, 238, 255) none repeat scroll 0% 0%; display: none; -moz-background-clip: -moz-initial; -moz-background-origin: -moz-initial; -moz-background-inline-policy: -moz-initial; clear: both; text-align: center; font-size: 1.2em; font-weight: bold;"> </div>
 
[[Wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%93_%D7%99%D7%96|<<]] ֲ·  [[W/index.php?title=%D7%9E%22%D7%92_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99&amp;action=edit&amp;redlink=1|מ"ג משלי]] ֲ· [[W/index.php?title=%D7%9E%22%D7%92_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%93&amp;action=edit&amp;redlink=1|כד]] ֲ· [[Wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%93_%D7%99%D7%97|יח]] ֲ· [[Wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%93_%D7%99%D7%98|>>]]
 
</div>
 
==מתי בכל-זאת מותר לשמוח?==
שורה 80 ⟵ 84:
 
==בנפול, בכשלו==
1. פירשנו שהפסוק מתייחס רק לשמחה '''בזמן''' הנפילה והכישלון. פירוש זה מתאים לאגדת חז"ל {{קטן|(תלמוד בבלי, מגילה י:)|}} , שלפיה המלאכים רצו לומר שירה בזמן שהמצרים טבעו בים, אך ה' לא הרשה להם ואמר: " {{צפ|מעשי ידיי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?!}} ", כלומר, אין זה ראוי לומר שירה תוך כדי הטביעה והסבל של המצרים; רק אחרי שהים שקט מזעפו, והמצרים נחו על משכבם לנצח, אמרו בני ישראל את שירת הים.
 
2. אך יש שהסיקו מכאן, שגם לאחר שנים רבות, הנפילה והכישלון של האויב עדיין אמורים להשאיר טעם מר בפינו, ולכן השמחה אינה שלמה: " {{צפ|את מוצא שלש שמחות כתובות בחג [סוכות], ואילו: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים ט"ז יד), וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז טו), וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג מ). אבל בפסח אין את מוצא שכתובה בו אפילו שמחה אחת, ולמה?... בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? כדאמר שמואל '''בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'''}} " {{קטן|(פסיקתא דרב כהנא על דברים טז יד)|}} , " {{צפ|כל הימים של חול המועד ושני ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו. ... ושבלי הלקט (סי' קעד סט:) כתב בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב '''בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'''}} " {{קטן|(בית יוסף, אורח חיים תצ ד; וכן משנה ברורה שם)|}} , " {{צפ|ובחול המועד וימים אחרונים של פסח אין גומרין את ההלל, מפני שבשביעי של פסח נטבעו המצריים. ואמר הקדוש ברוך הוא: "מעשה ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה לפני?"... וזהו טעם על פי דרש. ועיקר הטעם: לפי שאין הימים חלוקין בקרבנותיהן, מה שאין כן בחג הסוכות. וזה הטעם איתא בגמרא.}} " {{קטן|( [[%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.AA.D7.A6_.D7.A1.D7.A2.D7.99.D7.A3_.D7.91|ערוך השולחן אורח חיים תצ ב,]] על-פי השולחן ערוך)|}} ., ראו" מקורות{{צפ|לפי רביםשעל נוספיםהשחתה במאמראין [httpמברכים ואפילו אהשחתה דאומות העולם, מדקחזינן דאמר הקב"ה://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/tochniyot_limudim/MikraMmd/Templates/RegularText.aspx מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?NRMODE=Published&amp;NRNODEGUID=%7B3FA08DE1-0240-4995-918C-8C77DBAF7DE8%7D&amp;NRORIGINALURL=%2fEducationCMS%2fUnits%2fTochniyot_Limudim%2fMikraMmd%2fParashatShavua%2fKesherParashaHaftara%2fShabatotHaftara.htm#15}} שביעי" של{{קטן|(כף פסחהחיים /סימן תרפ"ה סימן קטן כ"ט)|}} .  ראו גם: הרב יהושעיעקב רוזנברג]יחיאל ווינברג, מאמר על גאולת ישראל וגאולת העולם.
 
::*אמנם, יש שפירשו, ש"מעשה ידיי" שנזכרו במדרשי חז"ל הם בני ישראל, שכמעט טבעו בים, ולא המצרים; ראו במאמר [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/UNITS/tochniyot_limudim/MikraMmd/Templates/RegularText.aspx?NRMODE=Published&amp;NRNODEGUID=%7B3FA08DE1-0240-4995-918C-8C77DBAF7DE8%7D&amp;NRORIGINALURL=%2fEducationCMS%2fUnits%2fTochniyot_Limudim%2fMikraMmd%2fParashatShavua%2fKesherParashaHaftara%2fShabatotHaftara.htm#15 שביעי של פסח / הרב יהושע רוזנברג] , ובמאמר [http://www.cs.biu.ac.il/%7Eehrlich/HISTORY/maseyaday.doc מעשה ידי טובעים בים / גדעון ארליך] . '''
::
 
==אל תשמח, אל יגל לבך==
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_כד_יח"