תניא חלק א יח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 7:
* ואיך נכלל בה גם דחילו.
 
והעניין, כי האבות הן הן המרכבה, ועל כן זכו להמשיך נפש רוח ונשמה לבניהם אחריהם עד עולם מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות, אצילות בריאה יצירה עשייה, לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו. ועל כל פנים, אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל נמשך בזיווגם נפש דנפש דמלכות דעשייה, שהיא מדרגה התחתונה שבקדושת העשייה. ואף על פי כן, מאחר שהיא מעשר ספירות קדושות, היא כלולה מכולן, גם מחכמה דעשייה, שבתוכה מלובשת חכמה דמלכות דאצילות, שבתוכה חכמה דאצילות, שבה מאיר אור אין סוף ברוך הוא ממש, כדכתיב: {{צמ|ה' ב'''חכמה''' יסד ארץ|משלי ג}}, ו{{צמ|כולם ב'''חכמה''' עשית|תהלים קד}}.

ונמצא כי אין סוף ברוך הוא מלובש בבחינת חכמה שבנפש האדם, יהיה מי שיהיה מישראל. ובחינת החכמה שבה, עם אור אין סוף ברוך הוא המלובש בה, מתפשטת בכל בחינות הנפש כולה להחיותה מבחינת ראשה עד בחינת רגלה, כדכתיב: {{צמ|החכמה תחיה בעליה|קהלת ז יב}}. [ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד שהיו בעמקי הקליפות, כמו שכתוב בספר גלגולים].
 
הנה, החכמה היא מקור השכל וההבנה, והיא למעלה מהבינה, שהוא הבנת השכל והשגתו, והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה, והיא מקור להן. וזהו לשון חכמה, כ"ח מ"ה, שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין, ולכן מתלבש בה אור אין סוף ברוך הוא דלית מחשבה תפיסא ביה כלל.