קיצור שולחן ערוך יח: הבדלים בין גרסאות בדף

:ובמעריב, כיוון שאין הברכה שלפני השמונה עשרה מסיימת ב"גאל ישראל", מותר להפסיק כמו בשאר מקום בין פרק לפרק.<ref group="דרכי הלכה">א <small> </small></ref>

*המתפלל צריך שידע שהשכינה כנגדו, כמו שכתוב: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'". ויעיר הכוונה, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו.<ref group="דרכי הלכה">ג < /ref> ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בוודאי היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל. קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שצריך לכוין לפניו את מחשבתו. כי לפניו יתברך שמו המחשבה כמו דיבור, וכל המחשבות הוא חוקר.

*המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר: "תכין ליבם תקשיב אזנך". וכבר נדפסו הרבה סידורים עם פירוש <small>בשפת</small> אשכנז, ויכול כל אדם ללמוד ולהבין מה שהוא מתפלל.<ref group="דרכי הלכה">ד < /ref>

*יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינן אלא אחת, להידמות למלאכים, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה"; כלומר: רגליהם נראות כרגל אחת. ויכוף ראשו מעט למטה ויסגור עיניו, שלא יסתכל בשום דבר. ואם מתפלל מתוך סידור, לא יסיר עיניו מן הסידור. ויניח ידיו על ליבו, ימינו על שמאלו. ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובהכנעה, כעני העומד בפתח. ויוציא את המילות בפיו בכוונה ובדקדוק. ויתפלל כל אחד כפי הנוסחא שלו, הן אשכנז הן ספרד וכדומה, כולם יסודתם בהררי קודש. אבל אל יערב תיבות מנוסחא לנוסחא, כי כל נוסחא – תיבותיה מנויות וספורות על פי סודות גדולות, ואין להוסיף או לגרוע.<ref group="דרכי הלכה">ה < /ref>

*יזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו לא ישמע קולו, כמו שנאמר בחנה: "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".<ref group="דרכי הלכה">ו < /ref>

*לא יסמוך עצמו על שום דבר אפילו סמיכה כל דהיא.<ref group="דרכי הלכה">ז < /ref> ואם הוא חולה קצת, יכול להתפלל אפילו יושב או שוכב, והוא שיכול לכוין דעתו. ואם אי אפשר לו להתפלל בפיו, מכל מקום יהרהר בליבו.

:וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור. ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר, יסגור עיניו.<ref group="דרכי הלכה">ח < /ref> וכנגד מראה (שפיגל) אסור להתפלל אפילו בעינים סגורות.

:וכן אסור לו לרוק. ואם בא לו רוק לתוך פיו ומצטער בו הרבה עד שנטרד מתפילתו, מבליטו לתוך מטפחת או בגד. ואם מאוס לו, יטה לשמאלו וירוק לאחריו. ואם אי אפשר לאחריו, ירוק לשמאלו.<ref group="דרכי הלכה">ט < /ref> ואם אי אפשר לשמאלו, ירוק לימינו.

:ואם נפל ספר לפניו על הארץ ומתוך זה מתבלבל מכוונתו, מותר להגביה בין ברכה לברכה.<ref group="דרכי הלכה">י < /ref>

*צריך לעמוד בפניו לצד ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם". ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים.<ref group="דרכי הלכה">יא < /ref> ולכן אנו במדינותינו שיושבים במערבה של ארץ ישראל, צריכין לעמוד בפנים לצד מזרח (לא למזרח ממש, אלא לצד קרן מזרחית דרומית. עיין ט"ז ומג"א בשם הלבוש). והיושבים בצפון של ארץ ישראל, פניהם לדרום. והיושבים במזרח, פניהם למערב. והיושבים בדרום, פניהם לצפון. נמצא כל ישראל פונים בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדשי קדשים, ששם שער השמיים, שכל התפילות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית המקדש "תלפיות", כמו שכתוב: "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות", תל שכל פיות פונים אליו.

:אם מתפלל במקום שאינו יכול לכוין לצד שכנגד ארץ ישראל, יכוין ליבו לאביו שבשמיים, שנאמר: "והתפללו אל ה'". ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמונה עשרה שאינו עומד כראוי, לא יעקור רגליו, אלא יטה פניו למזרח. ואם אי אפשר לו, או שהוא עומד במערב, יגמור תפילתו כך ויכוין ליבו לבית קדשי קדשים, ולא יעקור רגליו.<ref group="דרכי הלכה">יב < /ref>

:כשאומר "ברוך", כורע בברכיו. וכשאומר "אתה", משתחוה כל כך עד שהקשרים של חוליות השדרה בולטים, וגם ראשו יכוף. וקודם שאומר את השם, זוקף בנחת (על שם שנאמר: "ה' זוקף כפופים"). וכן במודים כורע ומשתחווה, וקודם שאומר את השם, זוקף.<ref group="דרכי הלכה">יג < /ref>

:הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב.<ref group="דרכי הלכה">יד < /ref> ולא יפסע פסיעות גסות, ולא יפסע יותר משלוש פסיעות.

:ועודהו בכריעה, הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה, שהיא כנגדו בשעת התפילה ובצאתו מן התפילה, ואומר: "עושה שלום במרומיו"; והופך פניו לימינו, שהוא שמאל השכינה, ואומר: "הוא יעשה שלום עלינו"; ואחר כך משתחווה לפניו ואומר: "ועל כל ישראל ואמרו אמן".<ref group="דרכי הלכה">טו < /ref>

*במקום שכלו הפסיעות, יעמוד ברגליים מכוונות כמו בתפילה. ולא יחזיר פניו למערב. ולא יחזור למקומו, עד שיגיע הש"ץ לקדושה. וכן כשמתפלל ביחידות, יעמוד כשיעור זה.<ref group="דרכי הלכה">טז < /ref> ואם המקום צר ודחוק, וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל הש"ץ התפילה.

*בתפילת שמונה עשרה לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו.<ref group="דרכי הלכה">יז < /ref> ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושה וברכו, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים הש"ץ והציבור, וייחשב לו כעונה לעניין זה שיוצא; ומכל מקום לא נחשב להפסק.

*אֲבָל בתפילת "אלהי נצור", מותר להפסיק לדברים שמפסיקין באמצע פרק של ברכות קריאת שמע וקריאת שמע ([[קיצור שולחן ערוך טז|לעיל סי' ט"ז]]). ומכל מקום, אם אפשר לו, יאמר תחילה "יהיו לרצון" וגו'. ואם אפשר עוד, יפסע גם כן שלוש פסיעות. ויש נוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', ואומרים "אלהי נצור", ופעם שנית "יהיו לרצון" וגו'. וכן נכון לעשות. ונראה לי<ref group="דרכי הלכה">יח < /ref> דבעניין זה מותרין להפסיק בתפילת "אלהי נצור" לענות כל אמן.

:ואולם אם מתחילה לא הרגיש כלל, ואחר כך באמצע תפילת ש"ע הרגיש שהוא צריך לצרכיו בין לגדולים בין לקטנים, יעצור את עצמו עד שיגמור השמונה עשרה, ולא יפסיק. אפילו אם ההרגשה היא גדולה, מכל מקום יעצור את עצמו כל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שמונה עשרה עד לאחר שסיים "המברך את עמו ישראל בשלום".<ref group="דרכי הלכה">יט < /ref>

:ואם יצא ממנו הרוח במקומו לאונסו, וכן אם מתפלל בציבור, שיתבייש אם יתרחק לאחוריו, אינו צריך להרחיק את עצמו, וגם לא יאמר הרבון, אלא ימתין עד שיכלה הריח וגומר תפלתו.<ref group="דרכי הלכה">כ < /ref>

*אסור לעבור בתוך ארבע אמות לפני המתפלל תפילת שמונה עשרה. ולכן, אם אחד התפלל וגמר תפילתו, ואחד עומד לאחריו ומתפלל ועדיין לא גמר, אל יפסיע זה שלפניו את הפסיעות, שנמצא כעובר לפני המתפלל. ולעבור מן הצדדין, ומכל שכן לאחריו, מותר.<ref group="דרכי הלכה">כא < /ref>