קיצור שולחן ערוך טו: הבדלים בין גרסאות בדף

*צריכים ליזהר שלא למנות את האנשים לגולגלותם לידע אם יש מניין, כי אסור למנות את ישראל לגולגלותם אפילו לדבר מצווה, דכתיב: "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים" (פר"ח). ונוהגין למנותם באמירת הפסוק "הושיעה את עמך" וגו', שיש בו עשר תיבות.<ref group="דרכי הלכה">א <small> </small></ref>

*וכל זאת לעניין צירוף לעשרה. אבל אם היו כאן עשרה ואומרים קדיש או ברכו או קדושה, אזי כל השומע קולם יכול לענות עמהם, אפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים; ובלבד שלא תהא שם צואה או עבודה זרה.<ref group="דרכי הלכה">ב <small> </small></ref>

*אומרים "אמן יהא שמיה רבא" וכו' עם תיבת "יתברך", ואחר כך ישמע מן הש"ץ ויאמר אמן.<ref group="דרכי הלכה">ג <small> </small></ref>

*ויש אומרים שיש לעמוד תמיד לקדיש ולשאר דבר שבקדושה, דיש ללמוד בקל וחומר מעגלון מלך מואב, דכתיב: "ואהוד בא אליו" וגו' "ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא". ומה עגלון מלך מואב שהיה עובד כוכבים ומזלות קם לדבר ה', כל שכן אנחנו עמו. וכן יש להחמיר.<ref group="דרכי הלכה">ד <small> </small></ref>

:אבל אם אחד מהן ישן, צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה.<ref group="דרכי הלכה">ה <small> </small></ref>

*אף מי שלא שמע מן הש"ץ שאמר "ברכו", אלא שומע שהציבור עונין "ברוך" וכו', יכול גם הוא לענות עמהם<ref group="דרכי הלכה">ו <small> </small></ref> (עיין אליה רבא סי' קל"ט סק"ט).

*הקדושה שביוצר, יש להדר לאומרה בציבור. ואם אי אפשר, אומרה גם ביחידות.<ref group="דרכי הלכה">ז <small> </small></ref>

:ואם התחילו לקרות בתורה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה,<ref group="דרכי הלכה">ח <small> </small></ref> אבל אין מוסיפין. וגם אין קורין למפטיר, אלא האחרון שבמניין הקרואים קורא את ההפטרה בלא ברכות.

*אין ממנין לש"ץ קבוע אלא מי שנתמלא זקנו. אבל באקראי בעלמא, כל שהוא בן שלוש עשרה שנה ויום אחד יכול לירד לפני התיבה<ref group="דרכי הלכה">ט <small> </small></ref> (יתר דיני הש"ץ ב[[שולחן ערוך אורח חיים נג]]).