נדרים סג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{כותרת לעמוד בגמרא|נדרים|סג|ב|סג א|סד א}}

 

 

<קטע סוף=ג/>

</div>

 

<div class='gmara_rashi'>

 

 

<קטע סוף=ר/>

</div>

 

<div class='gmara_ran'>

 

 

<קטע סוף=רן/>

</div>

 

<div class='gmara_tosfot'>

''' שלא''' נתכוון זה אלא עד שדרך בני אדם לשתות יין. דהיינו עד לילי הפסח דבליל פסח יש לנו לומר שלא אסר עצמו:

''' עד''' שיהא הצום. צום העשור:

''' עד''' לילי הצום. דהיינו סעודה של יום הכפורים . דרגילין לאכול בשר כדאיתא בחולין (דף פג.) רבי יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל:

''' שדרך''' בני אדם לאכול שום. דהיינו ליל שבת שהוא מתקנת עזרא שיאכלו שום בע"ש:

''' האומר''' לחבירו כו'. דברים שבלב כי הני דמוכחי . הויין דברים ואע"פ שלא פירש כמו שפירש חשבינן ליה:

''' כור''' אחד של חטין וכו'. הני תרי בבי נתפרשו למעלה בפרק ארבעה נדרים (דף כד.):

''' ר"מ''' אמר עד שיתן. אבל ברישא מודה דקאמר [אם] אין אתה בא ונוטל וזה רגילות שיאמר זה הוא כבודי והיתירא מעליא הוא אבל הכא אין רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו שיתן לבנו:

''' לשאת''' בת אחותו. אורחא דמילתא נקט כדאמר (יבמות סב:) הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה: שלא נתכוון זה להכנס לביתו אלא לאכילה ושתיה סעודה גדולה שמפצירו בדבר:

''' והתניא.''' בניחותא. מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור:

<קטע סוף=ת/>

</div>