ביאור:כל האמור בפרשת המלך - מלך זוכה בו?: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט טוען עדכון |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 2:
הרמב"ם ( [http://www.mechon-mamre.org/i/e504.htm הלכות מלכים פרק ד] ) מתאר את זכויותיו של המלך, ואומר בין השאר: " {{צפ|כל האמור בפרשת מלך, מלך זוכה בו}} ". פרשת המלך היא משפט המלך שכתוב בספר שמואל (שמואל א ח יא-יז): {{צ|וַיֹּאמֶר 'זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח; וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח; וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים
דברים יז יט-כ) {{צ|וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו - לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. '''לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול
▲וַיֹּאמֶר 'זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח; וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח; וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים''' }}, ולפי דברי הרמב"ם - מותר למלך לעשות את כל הדברים האלה.
▲אך בתורה נאמר שהמלך צריך לשמור את המצוות כמו כל אדם אחר מישראל (<span lang="he" style="15pt: ">
{{צ|וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים}} ''' ". על-פי התורה, מותר לאדם למכור את עצמו ואת רכושו לשיעבוד. זה לא מצב רצוי, אך זה מותר. במצב של שיעבוד, מותר לאדון לכפות על עבדיו לעבוד בשבילו בכל עבודה. אמנם, התורה מצווה על האדון שיתייחס אל עבדיו העבריים בצורה מכובדת, כשכירים ולא כעבדים (ויקרא כה לט-מג) "<span lang="he
▲דברים יז יט-כ) {{צ|וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו - לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. '''לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול '''- לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל}}, כלומר, המלך כפוף לחוקי התורה בדיוק כמו כל אחיו. אם כך, איך ייתכן שמותר לו לגזול את רכושם של בני ישראל - בניגוד למצוות התורה?!'''
▲נראה לי שהפתרון נמצא בפסוק האחרון של משפט המלך בספר שמואל - "<span lang="he" style="15pt: ">
▲{{צ|וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים}} ''' ". על-פי התורה, מותר לאדם למכור את עצמו ואת רכושו לשיעבוד. זה לא מצב רצוי, אך זה מותר. במצב של שיעבוד, מותר לאדון לכפות על עבדיו לעבוד בשבילו בכל עבודה. אמנם, התורה מצווה על האדון שיתייחס אל עבדיו העבריים בצורה מכובדת, כשכירים ולא כעבדים (ויקרא כה לט-מג) "<span lang="he" style="15pt: ">
{{צ|וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ - לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. וְיָצָא, מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ}} ''' "; אך עדיין לאדון יש יותר זכויות מאשר לעבד.
כשבני ישראל ממנים מלך, הם למעשה מוכרים את עצמם לעבדוּת, הם משעבדים את עצמם למלך, ולכן מותר למלך לנהוג בהם כמו שאדון נוהג בעבדיו (ע"ע [[ביאור:התנגדות למלוכה = התנגדות לעבדות|התנגדות למלוכה = התנגדות לעבדות]] ). המצוה שנאמרה למלך - {{צ|לבלתי רום לבבו מאחיו}} - דומה למצוה שנאמרה לאדון - {{צ|לא תעבוד בו עבודת עבד}}: המלך צריך להתייחס אל נתיניו-עבדיו בצורה מכובדת; והמצוה {{צ|לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל}} משמעה, שהמלך צריך לנהוג כלפי נתיניו לפי אותם חוקים שמגדירים את יחסו של האדון לעבדיו.
אך לפי זה, קשה להבין כמה הלכות שנזכרות בדברי רמב"ם (שם): " {{צפ|רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו, או לצורך המלחמות; וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס שלו. ויש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס, יילקח ממונו '''או ייהרג...
ראו גם: [[ביאור:זכויות המלך לפי התנ"ך, התלמוד והראשונים|זכויות המלך לפי התנך, התלמוד והראשונים / הרב אליהו מאלי, אורות מציון]]
'''
==מקורות==
| |||