ביאור:אסתר ד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Israel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שיפוצים
שורה 2:
<קטע התחלה=פרק ד/>
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|א}}
{{ב|וּמָרְדֳּכַי יָדַע|ע"יעוד אליהולפני הנביאשיצאו הרצים ([[ביאור:עבר רחוק|"עבר רחוק"]])}} אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ב}}
וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ג}}
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ {{ב|וְדָתוֹ|וגזירתו}} מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד, שַׂק וָאֵפֶר {{ב|יֻצַּע לָרַבִּים|נשטח על הרצפה, כך שהציבור יתאספו עליו לצורך התענית (והשק ואפר בפסוק א' נועד ללבישה)}} לָרַבִּים.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ד}}
<small>(ותבואינה)</small> וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ {{ב|וְסָרִיסֶיהָ|משרתיה}} וַיַּגִּידוּ לָהּ|הם לא ידעו למה הוא מתאבל, ורק מסרו לה שראו אותו לובש שק}}, {{ב|וַתִּתְחַלְחַל|ותחרד, ותיזדעזע}} הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, {{ב|וְלֹא קִבֵּל|ובכך רמז לה שהסיבה לאבל שלו היא צרה גדולה מאוד}}.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ה}}
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר {{ב|לַהֲתָךְ, מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ|אחד ממשרתי המלך ששמו התך}} אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי, לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ו}}
וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי, אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ז}}
וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל {{ב|אֲשֶׁר קָרָהוּ|שלא השתחווה להמן ולכן נגזירה הגזירה}}, וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל {{ב|עַל|ולהביא אל}} גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ <small>(ביהודיים)</small> בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ח}}
וְאֶת {{ב|פַּתְשֶׁגֶן|סיפור, נוסחהעתק}} {{ב|כְּתָב הַדָּת|כתב הגזירה}} אֲשֶׁר נִתַּן {{ב|בְּשׁוּשָׁן|להמון העם ("להיותלִהְיוֹת עתידיםעֲתִדִים ליוםלַיּוֹם הזההַזֶּה")}} {{ב|לְהַשְׁמִידָם|שהכוונה היתה להשמידם}} נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר, {{ב|וּלְהַגִּיד לָהּ|שמה שכתוב "להיותלִהְיוֹת עתידיםעֲתִדִים ליוםלַיּוֹם הזההַזֶּה" הכוונה להשמיד את היהודים}}, וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|ט}}
וַיָּבוֹא הֲתָךְ, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|י}}
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי.:
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|יא}}
"כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית. לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב - וְחָיָה,. וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם".
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|יב}}
וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
{{ביאור:פרשה פתוחה}}
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|יג}}
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר,: "אַל {{ב|תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ|תחשבי לעצמך}} לְהִמָּלֵט {{ב|בֵּית הַמֶּלֶךְ|אל תוך הארמון}} {{ב|מִכָּל הַיְּהוּדִים|מהגזירה שנגזרה על כל היהודים}}.
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|יד}}
כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, {{ב|וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ|ה' יעניש אותך ואת משפחתך בגלל שלא עזרת ליהודים}}, וּמִי יוֹדֵעַ {{ב|אִם לְעֵת כָּזֹאת|אולי ה' דאג לכך שאת תיבחרי למלכה כדי שתוכלי להציל את היהודים}} הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|טו}}
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי.:
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|טז}}
"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי, וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן,. {{ב|וּבְכֵן|ובאופן זה, לאחר צום ותפילה}} אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, {{ב|וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי|ואם אמות, אני מוכנה לקבל זאת (השוה ל: [[בראשית מג יד]])}}".
{{ביאור:אות-פסוק|אסתר|ד|יז}}
{{ב|וַיַּעֲבֹר|עבר את הנהר המפריד בין שושן הבירה (בה היה "שַׁעַר הַמֶּלֶךְ" - פסוק ב) ובין העיר שושן}} מָרְדֳּכָי, וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.
{{ביאור:פרשה סגורה}}
<קטע סוף=פרק ד/>
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|אסתר|ד}}
==הערות==
* (פסוק יד) "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".
 
וצ"ע מה היתה הבהילות של מרדכי הרי הגזירה היתה לעוד שנה. ומהפסוקים רואים שחרה למרדכי עד כדי כך ששלח לאסתר לשון חריפה.
 
היוסף לקח לר' אליעזר אשכנזי (רבי אליעזר בר' אליהו הרופא אשכנזי נולד בשנת רע"ג, בסוף ימיו עבר לקראקא ונתבלש"ם שם ביום כ"ב בכסליו שנת שמ"ו ושם מנ"ך) מבאר פירוש נפלא מאד. ולפי דבריו פירוש הפסוק כך "ועל מה שטענת מה המהירות הרי המלך יקרא לי בימים הקרובים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי ליכנס לאחשורוש בָּעֵת הַזֹּאת שהוא לא קרא לך ולסכן עצמך, שאז אחשורוש יראה שאת מסכנת את חייך, ושהדבר מאוד חשוב לך, וימלא את בקשתך , אלא תחכי עד שיקרא לך, ואז יתכן שלא ימלא את בקשתך, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ. עונש בידי שמים. וּמִי יוֹדֵעַ אִם כל מה שהקב"ה סבב שֶלְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. הוא כדי להציל את כלל ישראל".