ויקיטקסט

ביאור:משלי כד יח: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
בוט טוען עדכון
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 1:
 
= והשיב מעליו אפו =
{{צמ|בנפל אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך; פן יראה ה' ורע בעיניו , והשיב מעליו אפו|משלי כד יז}}. הפסוק מדבר על אדם שה' כועס עליו, ואומר שכאשר אנחנו שמחים במפלתו, הדבר רע בעיני ה', וגם יגרום לה' לכעוס עליו פחות. מדוע? '''
 
הנה כמה תשובות המשלימות זו את זו:
שורה 7:
1. שמחה לאיד גורמת לאויב צער רב, וה' "מנכה" צער זה מעונשו, ולכן עונשו קטן יותר (וכמו שאמר דוד כששמעי בן גרא קילל אותו - {{צמ|'''אולי יראה''' ה' בעוני, והשיב ה' לי טובה תחת קללתו היום הזה|שמואל ב טז יב}});
 
::*אך זה עדיין לא מסביר מדוע הדבר רע בעיני ה'. - אם ה' בעצמו רוצה לצער את הרשע, מדוע שאנחנו לא נצער אותו ונשמח לאידו? '''
::▼
 
2. מהמילה {{צ|אויבך}} ניתן להסיק, שהפסוק מתייחס רק לרשע שיש לנו סכסוך אישי איתו, ולא לכל רשע. שמחה בנפילת האויב מראה על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע נמצא בידי האויב, וברגע שהאויב נופל - אנחנו בטוחים; גישה זו היא רעה בעיני ה' (על-פי התורה, האויב הוא רק שבט מוסר ביד ה'; לא צריך לחשוב כמו הכלב, שמקבל מכות ממקל, וחושב שהמקל אשם... ). '''
שורה 14 ⟵ 15:
::
 
3. יש שפירשו, שהפסוק מתייחס לאויב אישי שלנו, שאינו רשע, ולכן אין לשמוח במפלתו.
'''
 
::*אולם, מהפסוק {{צ|והשיב מעליו אפו}} נראה שמדובר באדם שה' כועס עליו: " {{צפ|ולא ייתכן לפרש "בנפול אויבך אל תשמח" על נפילת הצדיק אויבו, כי מן הטעם שנתן לדבר, שיחדל לשמוח בכשלו למען לא ישיב ה' אפו מעליו, יש להבין מזה, כי על כשלון הרשע ידבר, שמותר לשנאותו...}} " {{קטן|(רבי יונה גירונדי)|}} , וגם הגר"א פירש פסוק זה דווקא על אויב רשע: " {{צפ|אף שתראה שהרשע נשאר ברעתו, אל תשמח בנפלו. והיינו: בתחילת נפילתו - תיכף '''אל תשמח''' ... ואחר-כך, ובכשלו, שנשאר ברעתו... שהרשע נשאר ברעתו בתמידות, וגם שהוא שכוח מלדבר על אודותיו... כשתיזכר בו - '''אל תגל בלבך'''}} ".
3. שמחה לאיד מפתחת בנו מידות רעות של כעס נקמנות ואכזריות, וכך אנחנו עצמנו נעשים רעים יותר, וזה רע בעיני ה' (רמב"ם, הקדמה למסכת אבות, פרק רביעי ); וכשה' משווה בין האויב לבינינו, הרשעה שלו נראית קטנה יותר יחסית, ולכן הוא כועס עליו פחות (מלבי"ם). '''▼
 
▲34. שמחה לאיד מפתחת בנו מידות רעות של כעס נקמנות ואכזריות, וכך אנחנו עצמנו נעשים רעים יותר, וזה רע בעיני ה' {{קטן|(רמב"ם, הקדמה למסכת אבות, פרק רביעי )|}} ; וכשה' משווה בין האויב לבינינו, הרשעה שלו נראית קטנה יותר יחסית, ולכן הוא כועס עליו פחות {{קטן|(מלבי"ם)|}} . '''
::*אך אם ה' בעצמו כועס על האויב ומשתמש כלפיו במידת האכזריות - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?! [אפשר לתרץ:  א. ה' יודע לכעוס בדיוק במידה הנכונה, אבל לבני אדם יש נטיה לחרוג מן המידה, ולכן במידת הכעס אסור לנו לחקות את ה';  ב. ע"פ מלבי"ם, המילה "אף" אינה מציינת כעס פנימי אלא מעשים חיצוניים, וייתכן שה' עצמו אינו שמח בכך שהוא נאלץ להשתמש במעשים אלה, ולכן גם אנחנו לא צריכים לשמוח]. '''▼
▲::
 
::*אך אם ה' בעצמו כועס על האויב ומשתמש כלפיו במידת האכזריות - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?!
'''
▲::::*אך אם ה' בעצמו כועס על האויב ומשתמש כלפיו במידת האכזריות - מדוע שלא נלך בדרכי ה' ונשתמש באותן מידות, והרי יש מצוה "והלכת בדרכיו"?! [אפשר לתרץ:  א. ה' יודע לכעוס בדיוק במידה הנכונה, אבל לבני אדם יש נטיה לחרוג מן המידה, ולכן במידת הכעס אסור לנו לחקות את ה';  ב. ע"פ מלבי"ם, המילה "אף" אינה מציינת כעס פנימי אלא מעשים חיצוניים, וייתכן שה' עצמו אינו שמח בכך שהוא נאלץ להשתמש במעשים אלה, ולכן גם אנחנו לא צריכים לשמוח]. '''
::::
 
45. ע"פ [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/692daf.htm יוסי גליס (המצטט את רבנו יונה ואת ה"חפץ חיים")]יש מפרשים: " {{צפ|על פי מידת הדין, אין קיום לבני אדם בעולם הזה, שהרי כל אדם הוא מלא חטאים, וראוי לענישה מצד הקב"ה. לכן אין לשום אדם רשות לשמוח בנפילת אדם אחר, משום שהעובדה שהוא בעצמו לא נפל, איננה}} {{צפ|נובעת ממנו. הסיבה היחידה שהוא לא נפל, היא אך ורק מידת החסד של ה' ית'. השמחה איפוא מביעה תמיכה של האדם במידת הדין של הקב"ה כביכול. לכן ה' מסיר את אפו מהחוטא (ולפי הגירסא השניה אפילו מוחל לו על כל עוונתיו) ומשיב אותו על השמח, כדי ללמד את השמח מוסר. הלקח הזה אמור להבהיר לאדם, שלא להתערב בשיקולים א-להיים. כי רק הקב"ה מסוגל לדון בצדק מוחלט}} ". {{קטן|( [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/692daf.htm יוסי גליס, המצטט את רבנו יונה ואת ה"חפץ חיים"] )|}} .
 
6. יש מפרשים, שהבעיה היא לא בשמחה עצמה אלא במניעים שלה - כשהרשע שנופל הוא אויבינו, השמחה שלנו נובעת מתוך האיבה ולא מתוך חוש הצדק: " {{צפ|מותר לשמוח בנפילת הרשע לשם שמיים... אך הזהיר על שונאו - שלא יעורר ליבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו.}} " {{קטן|(רבי יונה)|}} .
{{צפ|נובעת ממנו. הסיבה היחידה שהוא לא נפל, היא אך ורק מידת החסד של ה' ית'. השמחה איפוא מביעה תמיכה של האדם במידת הדין של הקב"ה כביכול. לכן ה' מסיר את אפו מהחוטא (ולפי הגירסא השניה אפילו מוחל לו על כל עוונתיו) ומשיב אותו על השמח, כדי ללמד את השמח מוסר. הלקח הזה אמור להבהיר לאדם, שלא להתערב בשיקולים א-להיים. כי רק הקב"ה מסוגל לדון בצדק מוחלט}} ". '''
 
::*אולם, גם אם המניעים שונים, עדיין המטרה היא אותה מטרה, ולכן קשה להבין למה הדבר כל-כך רע בעיני ה'. '''
'''
::
 
5. ולי נראה, שכשה' כועס על האדם, הוא מייסר אותו כדי שיחזור בתשובה; אך כשאנחנו שמחים בייסורים שה' מייסר את אויבנו, אנחנו לא באמת רוצים שיחזור בתשובה, אנחנו מעדיפים שימשיך לחטוא ולהתייסר... הרצון הזה מנוגד לחלוטין לרצון ה' ורע בעיני ה', ולכן ה' משווה בינו לבינינו ורואה שרשעתו קטנה יותר יחסית; ע"ע [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים מדרכי ה']] , [[ביאור:החובה להזדהות עם הזולת|שמח לאיד - לא יינקה]] . '''▼
 
מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח כשהאויב נופל, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה - ע"ע [[ביאור:שש - השיש: האם ה' שמח כשהרשעים אובדים?|האם ה' שמח כשהרשעים אובדים?]] . רק לאחר שהאויב כבר אבד, המלחמה נגמרה, והצדק יצא לאור - ניתן לשמוח; ע"ע [[ביאור:שמחת הצדיקים - מתי הצדיקים שמחים?|שמחת הצדיקים]]▼
 
הגר"א פירש פסוק זה דווקא על אויב רשע:
 
" {{צפ|אף שתראה שהרשע נשאר ברעתו, אל תשמח בנפלו. והיינו: '''
 
}}
 
::* {{צפ|בתחילת נפילתו - תיכף '''אל תשמח''' ... '''
::}}
::* {{צפ|ואחר-כך, ובכשלו, שנשאר ברעתו... שהרשע נשאר ברעתו בתמידות, וגם שהוא שכוח מלדבר על אודותיו... כשתיזכר בו - '''אל תגל בלבך'''}} ".
 
<font color="#000000" face="Verdana, Arial, Helvetica" size="2"> '''
 
▲57. ולי נראה לי, שכשה' כועס על האדם, הוא מייסר אותו כדי שיחזור בתשובה; אך כשאנחנו שמחים בייסורים שה' מייסר את אויבנו, אנחנו לא באמת רוצים שיחזור בתשובה, אנחנו מעדיפים שימשיך לחטוא ולהתייסר... הרצון הזה לא רק שונה מרצון ה', אלא מנוגד לחלוטין לרצון ה', ורעולכן הוא '''רע בעיני ה', ולכן.''' ה' משווה בינובין הרשע לבינינו ורואה שרשעתו קטנה יותר יחסית; ע"עלכן '''והשיב מעליו אפו''' ; ראו: [[ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם|רחמים מדרכי ה']] , [[ביאור:החובה להזדהות עם הזולת|שמח לאיד - לא יינקה]] . '''
</font>
 
▲מי שהולך בדרכי ה', אינו שמח כשהאויב נופל, ואינו רוצה שהאויב ימשיך ליפול, אלא שהאויב יחזור בתשובה ויחיה - ע"עראו [[ביאור:שש - השיש: האם ה' שמח כשהרשעים אובדים?|האם ה' שמח כשהרשעים אובדים?]] . רק לאחר שהאויב כבר אבד, המלחמה נגמרה, והצדק יצא לאור - ניתן לשמוח; ע"עראו [[ביאור:שמחת הצדיקים - מתי הצדיקים שמחים?|שמחת הצדיקים.]]
'''
 
==מקורות==
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_כד_יח"