ביאור:שמות כב ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[[ביאור:שמות כב ו]] : {{צ|תוכן=כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר, וגנב מבית האיש: '''

כאשר אדם <span style="font-weight: bold;"> '''נותן</span>''' לזולתו חפץ דומם כלשהו - <span style="font-weight: bold;"> '''כסף או כלים</span>''' - ומבקש ממנו לעשות לו טובה ו <span style="font-weight: bold;"> '''לשמור</span>''' עליו בביתו, והחפץ <span style="font-weight: bold;"> '''גֻנַּב</span>''' - נגנב מביתו של השומר, אז לא צריך מייד להאשים את השומר, אלא קודם כל צריך לחפש את הגנב: '''

::* <span style="font-weight: bold;"> '''אם יִמָּצֵא הגנב</span>''' - אם המשטרה תמצא את הגנב - <span style="font-weight: bold;"> '''ישלם</span>''' הגנב פי שניים מערכו של החפץ, כדינו של אדם שגנב בהמה (ראו [[ביאור:תשלומי כפל על גניבת בהמה|תשלומי כפל על גניבת בהמה]] ).

::* <span style="font-weight: bold;"> '''אם לא</span> <span style="font-weight: bold;">''' '''יִמָּצֵא</span> <span style="font-weight:''' bold;">''' הגנב</span>''' - אם המשטרה לא תצליח למצוא את הגנב, רק אז יפנו אל השומר ויתחילו לחקור: <span style="font-weight: bold;"> '''ונקרב בעל הבית אל האלהים</span>''' - בעל הבית (השומר) צריך להתקרב ולגשת אל השופטים, והם יבדקו ויחקרו <span style="font-weight: bold;"> '''אם לא שלח ידו במלאכת רעהו</span>''' - אם לא השתמש בחפץ של רעהו שימוש שאסור לו לעשות, או שהתרשל בשמירתו. ואם אכן לא שלח ידו במלאכת רעהו - הוא פטור מכל תשלום. אך אם שלח ידו במלאכת רעהו, הוא חייב לפצות את המפקיד ולשלם לו את ערך הפיקדון שנגנב, כמו כל מזיק. '''

כל דיני השומרים חלים רק על <span style="font-weight: bold;"> '''איש</span>''' - אדם מבוגר שיכול לקבל על עצמו אחריות לשמירה {{קטן|(תלמוד בבלי שבועות מב., מעשר שני כג., ירושלמי גיטין לב:, עירובין מח:)|}} .

כל דיני השומרים חלים רק כשאדם ביקש מרעהו בפירוש <span style="font-weight: bold;"> '''לשמור</span>''' על החפץ, ורעהו קיבל על עצמו לשמור. אבל אם מישהו רק אמר לרעהו "שים עין" והלך, הוא בכלל לא נחשב לשומר ואין לו כל אחריות על החפץ {{קטן|( [http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%95 רבי ישמעאל במכילתא] )|}} . '''

עוד למדו חז"ל מהביטוי "כסף או כלים", שדין השומרים מתייחס רק לרכוש שכמותו ידועה: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=מה כסף שדרכו להמנות, אף כלים שדרכן להמנות. מכאן אמרו: כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין, אינה טענה}} " {{קטן|(מכילתא)|}} ; ורק לרכוש שכמותו גדולה ומשמעותית: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב}} " {{קטן|(( [http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%90&amp;action=edit&amp;redlink=1 בבלי, קידושין יא.] ))|}}

1. ע"פ הפשט, הפסוק מתאר את האירוע שאכן קרה - החפץ אכן נגנב מבית השומר; לפי זה, מטרת הפרשה היא להבהיר שאחריותו של השומר לגניבה היא מופחתת - הוא צריך לפצות את בעל החפץ רק במקרה שהוא התרשל בשמירה או השתמש בחפץ לתועלתו, כפי שפירשנו למעלה. וכך אמרו חז"ל על פסוק זה: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=בגנב עצמו הכתוב מדבר}} " {{קטן|(בבלי בבא קמא סג:, הדעה השניה; וכן פירש בתורה תמימה)|}} .

2 ויש שפירשו שהפסוק מתאר רק את טענתו של השומר - הוא טוען שהחפץ נגנב ממנו, אך ייתכן שהוא משקר והוא עצמו הגנב: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=בטוען טענת גנב הכתוב מדבר}} " {{קטן|(בבלי בבא קמא סג:, הדעה הראשונה)|}} . והמפרשים הסבירו דעה זו על-פי הפסוקים בכמה דרכים: '''

::*א. המילים "וגֻנַּב מבית האיש" מתארים את טענתו של השומר ולא בהכרח את המציאות; ויש דוגמאות נוספות לכך בתנ"ך {{קטן|(רמב"ן)|}} .

::*ב. המילה וגֻנַּב היא מבנין פֻעַל, בניין סביל ש"לא נזכר שם פועלו" - לא ידוע מי הוא מבצע הפעולה (בניגוד למילה "נגנב", מבניין נפעל, שהוא בניין סביל-פעיל). הדבר רומז לכך, שאנחנו בכלל לא יודעים אם החפץ נגנב או לא - השומר טוען שהחפץ נגנב, אך למעשה יתכן שהחפץ נמצא אצלו ושהוא עצמו הגנב {{קטן|(רש"ר הירש)|}} .

אך לענ"ד הדין של "טוען טענת גנב" נזכר בפסוק 8ח (ראו [[ביאור:קנס על דיבור של פשע|קנס על דיבור של פשע]] ), והפסוקים שלנו מדברים על גניבה שבאמת קרתה.

עוד למדו חז"ל מהמילים {{צ|תוכן=וגונב מבית האיש}}, שדין גניבה חל רק כאשר החפץ נגנב מביתו של בעל החפץ או של השומר, אבל לא מבית הגנב; מכאן "הגונב מגנב - פטור מתשלומי כפל" (לא פטור לגמרי כפי שמקובל לחשוב, אלא רק פטור מתשלומי כפל). '''

דין תשלומי כפל כבר נזכר בפסוק 3ג. מדוע הוא נזכר כאן שוב? שתי תשובות:

1. פסוק 3ג מתייחס לגניבת בהמות, והפסוק שלנו מתייחס לגניבת חפצים דוממים; ע"פ הרב אלחנן סמט, יש חשיבות עקרונית לחלוקת הדינים בפרשת משפטים על-פי רמתו של הניזק - אדם, חי, צומח דומם; ולכן גם דיני הגניבה התפצלו (ראו [[ביאור:תשלומי כפל על גניבת בהמה|תשלומי כפל על גניבת בהמה]] ).

3. יש שפירשו שהפסוק דווקא בא להחמיר באחריותו של השומר, ולקבוע שהוא צריך לטרוח ולמצוא את הגנב ולדאוג שהוא ישלם {{קטן|(העמק דבר)|}} ; '''

::*אך לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "אם <span style="font-weight: bold;"> '''יִמְצָא</span>''' את הגנב"; המילה "יִמָּצֵא", בבניין נפעל, מלמדת שמציאת הגנב אינה באחריותו של השומר, כפי שפירשנו.

==אם לא ימצא הגנב, ונקרב בעל הבית אל האלהים (פסוק 7ז)==

1. ע"פ הפשט, המילים " <span style="font-weight: bold;"> '''אם לא ימצא הגנב</span>''' " מדברות על מצב שהחפץ אכן נגנב, אבל לא הצליחו למצוא את הגנב {{קטן|(כך פירשו [http://he.wikisource.org/wiki/[%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%96 |במכילתא]] )|}} .. הדין במקרה זה הוא " <span style="font-weight: bold;"> '''ונקרב בעל הבית אל האלהים</span>''' ", כלומר השופטים צריכים לחקור את השומר ולהשתמש גם בהשבעות על-פי הצורך (ראו [[ביאור:אלהים = שופטים המשתפים את ה'|אלהים = דיינים הפועלים בשיתוף פעולה עם ה']] ) כדי לברר אם יש להטיל עליו את האחריות לאבדן החפץ.

האחריות של השומר מתחילה רק אם הגנב לא נמצא כלל. אבל אם הגנב נמצא, גם אם הוא לא יכול לשלם, השומר פטור {{קטן|(מכילתא, מלבי"ם)|}} .

2. אך יש שפירשו שהפסוק מדבר " {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=בטוען טענת גנב}} " {{קטן|(תלמוד בבלי, בבא קמא סג)|}} , כלומר הוא מדבר על מצב שבו החפץ בכלל לא נגנב - השומר שיקר כשטען שהחפץ נגנב, למעשה הוא מחזיק את החפץ אצלו. הדין במקרה זה כתוב בפסוק 8ח, כפי שהסביר רבא {{קטן|(תלמוד בבלי, בבא קמא סג)|}} :<span class="mfrj {{צפ|'''אם לא ימצא''' כמה שאמר אלא שהוא עצמו '''גנבו -''' '''ישלם שנים'''}} ". לפי זה, המילים " '''ונקרב בעל הבית אל האלהים''' " הן המשך של התנאי - "אם יתברר שבכלל '''לא נמצא גנב''' , ובנוסף לכך, עוד קודם לכן, בעל הבית ניגש אל השופטים ונשבע בשם ה' שהוא לא גנב - רק במקרה זה '''ישלם שנים''' ": " {{צפ|טוען טענת גנב... משלם תשלומי כפל, אבל... טוען טענת אבד - לא משלם תשלומי כפל; ואפילו טוען טענת גנב, בשבועה הוא דמשלם תשלומי כפל, אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל.}} ">

{{קטן|ראו [http://he.wikisource.org/wiki/[%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%96 |רשב"ם]] , שפירש את הפסוק בשתי הדרכים.|}}

הביטוי " <span style="font-weight: bold;"> '''שלח ידו במלאכת רעהו</span>''' " משמעו "השתמש ברכושו של רעהו כאילו היה רכושו הפרטי" ( [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/im-lo.htm פירוט] ).

המשפט " <span style="font-weight: bold;"> '''אם לא שלח ידו במלאכת רעהו</span>''' " מציין את המטרה של חקירת השופטים - הם צריכים לברר אם השומר אכן לא השתמש ברכושו של רעהו כרכושו הפרטי. אם אכן לא השתמש בו, הוא פטור מתשלום על הגניבה; אך אם השתמש בו, הוא חייב בתשלום: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=כי השולח יד בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין}} " {{קטן|(רמב"ן)|}} .

::*אך משמעות שבועה שמתחילה ב"אם לא" היא תמיד שההמשך אכן קרה, כמו למשל ב {{צמ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">'''אם לא</span>''' בכיתי לקשה יום, עגמה נפשי לאביון|מקור=איוב ל כה}}- איוב מתכוון להגיד "אני נשבע שבכיתי לקשה יום ושעגמה נפשי לאביון" ( [[ביאור:אם לא = פתיחה לשבועה|פירוט ופסוקים נוספים]] ). לפי זה, אילו הפסוק שלפנינו היה מביא את נוסח השבועה, המשמעות היתה "אני נשבע ששלחתי ידי במלאכת רעי", וזה כמובן לא ייתכן, הוא הרי צריך להישבע <span style="font-weight: bold;"> '''שלא</span>''' שלח ידו. הנוסח המתאים לשבועה במקרה זה הוא "אם שלח ידו במלאכת רעהו" {{קטן|(שד"ל)|}} .

{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: [[{{עריכה|ביאור:שומר חינם - הגבלת אחריות]]|ביאור:שומר חינם - הגבלת אחריות}}}}