ביאור:נאום הנצחון של דוד: הבדלים בין גרסאות בדף

לפני שהרג את גלית, נאם דוד נאום מלא בטחון ואמונה (שמ"שמואל א יז 45מה): {{צ|תוכן=ויאמר דוד אל הפלשתי: 'אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון; ואנכי בא אליך בשם ה' צ', א-להי מערכות ישראל, אשר חירפת! היום הזה יסגרך ה' בידי, והכיתיך, והסירותי את ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמיים ולחית הארץ; ויידעו כל הארץ כי יש א-להים לישראל; ויידעו כל הקהל הזה, כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה': כי לה' המלחמה, ונתן אתכם בידנו.}}

דוד נאם את 'נאום הניצחון' שלו אחרי שגלית אמר לו (שמ"שמואל א יז 44מד): {{צ|תוכן=לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמיים ולבהמת השדה}}. ייתכן שדוד שמע את הסיפור על יונתן במלחמת מכמש, שבו אמר יונתן (שמ"שמואל א יד 10י) {{צ|תוכן=ואם כה יאמרו: 'עלו עלינו!', ועלינו, כי נתנם ה' בידנו; וזה לנו האות}}. יונתן ראה בדבריהם של הפלשתים אות שה' יתן אותם בידיו. הדברים של גלית די דומים לדברים של הפלשתים: הם אמרו ' {{צ|תוכן=עלו עלינו}} ' והוא אמר ' {{צ|תוכן=לכה אלי}} '; אולי גם דוד ראה בזה אות {{קטן|(ע"פ הספר "עוז מלך")|}} . '''

זה מסביר גם את הסיפור עם החיצים שירה יונתן (שמ"א כ): יונתן אומר {{צ|תוכן=אם אמור אומר לנער: 'הנה החיצים ממך והנה' - קחנו ובואה, כי שלום לך ואין דבר, חי ה'. ואם כה אומר לעלם: 'הנה החיצים ממך והלאה - לך, כי שילחך ה'}} הפירוש המקובל הוא שזה צופן מוסכם בין יונתן לדוד: יונתן לא יכול להגיד לדוד בפירוש שהוא צריך לברוח, אז הוא אומר את זה ברמז "הנה החיצים ממך והלאה". אבל זה לא ברור, כי אם הכל בסדר לא צריך צופן - למה צריך להגיד "הנה החיצים ממך והנה"? חוץ מזה - אחרי שיונתן אמר "הנה החצים ממך והלאה" דוד יצא מהמחבוא ודיבר עם יונתן, ואם כך - למה בכלל היה צריך צופן? לכן נראה לי שזה לא היה צופן אלא אות מה': אם הנער רץ קרוב מדי (ויונתן צריך להגיד לו {{צ|תוכן=הנה החצים ממך והלאה}}) זה אות מה' שדוד צריך לברוח ({{צ|תוכן=כי שילחך ה'}}), ואם הנער רץ רחוק מדי (ויונתן צריך להגיד לו {{צ|תוכן=הנה החצים ממך והנה}}) זה אות מה' שדוד צריך לחזור ({{צ|תוכן=כי שלום לך ואין דבר, חי ה'}}). וכך גם פירש רש"י. זה מתאים לאופי של דוד ויונתן - לסמוך על אותות מה'.

בהתחלה גלית הלך לקראת דוד (פסוק 41מא). אח"כ הוא ראה את דוד, זלזל בו והפסיק ללכת (44), ולפי ההמשך (48) נראה שהוא גם התיישב. ואז, אחרי הנאום של דוד, גלית קם ושוב התחיל ללכת לקראת דוד (48). אפשר לפרש שגלית נעצר בגלל שהוא זלזל בדוד, ואחרי שהוא שמע את הנאום חוצב-הלהבות הוא הפסיק לזלזל בדוד (הוא ראה שיש לו 'רוח לחימה' וגם הרבה ביטחון) ולכן שוב התחיל ללכת לקראתו.

::הקרב הזה נועד לקבוע את כל הגורל של שני העמים: העם שנציגו ינצח ישעבד את העם האחר. לכן היה חשוב לדוד שגלית יכבד אותו ולא יזלזל בו; אחרת הפלשתים היו יכולים להגיד 'לא ידענו שדוד מייצג אתכם - היינו בטוחים שהוא סתם ילד שנקלע לשדה הקרב...'. לכן גם דוד מדגיש בנאום שלו {{צ|תוכן=ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמיים ולבהמת הארץ}} - הוא רוצה להזכיר לכולם שהוא מייצג את עם ישראל והמלחמה היא בין שני העמים.</div>

::יש סיפור על הרשלה, שרצה שאמו תתן לו לאכול עוגה, ולכן בירך 'בורא מיני מזונות', ואז אמו היתה 'חייבת' לתת לו עוגה כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. חסידי חב"ד מסיקים מזה שגם אנחנו צריכים לברך 'על ביאת המשיח', ואז ה' יהיה 'חייב' להביא את המשיח כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. לפי אותו עיקרון: דוד אומר {{צ|תוכן=היום הזה יסגרך ה' בידי}} במטרה שה' יהיה 'חייב' לעשות את זה כדי שלא יהיה חילול ה'.</div>

::* [[ביאור:לא בחרב ובחנית יהושיע ה'|לא בחרב ובחנית יהושיע ה']]