ביאור:משלי יב כה: הבדלים בין גרסאות בדף

[[ביאור:דאגה = חשש טבעי מפני אבדן של דבר חשוב|הדאגה היא אינסטינקט טבעי וחשוב של אחריות כלפי העתיד]] , אולם לפעמים היא חורגת ממקומה ומשתלטת על כל מחשבותיו של האדם. ספר משלי ומפרשיו מציעים מספר דרכים להתגבר על בעיה זו: '''

{{צמ|תוכן=דאגה בלב איש - ישחנה, ודבר טוב ישמחנה|מקור=משלי יב כה}}'''

כאשר <span style="font-weight: bold;"> '''דאגה</span>''' משתלטת ומושלת <span style="font-weight: bold;"> '''בלב</span>''' ( [[ביאור:לב = מקום המחשבות|= מקום המחשבות]] ) של האדם, הוא צריך לעשות שני דברים: <span style="font-weight: bold;"> '''יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה</span>''' . '''

שורש המילה הוא "שחה", שממנו גם הפועל "השתחוה" = התכופף והשפיל את עצמו; מכאן <span style="font-weight: bold;"> '''ישחנה</span>''' = יכופף וישפיל אותה. השלב הראשון בטיפול בדאגה הוא ההכרה, שהאדם נועד לשלוט ברגשותיו, ולא לתת לרגשותיו לשלוט בו; הדאגה צריכה <span style="font-weight: bold;"> '''להשתחוות</span>''' לאדם, ולא להיפך. '''

איך בדיוק משפילים את הדאגה וגורמים לה להשתחוות לנו? חז"ל הציעו שתי דרכים, ושתיהן נרמזות במילה "ישחנה" {{קטן|(תלמוד בבלי, סנהדרין ק:)|}} : " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=רב אמי ורב אסי: חד אמר <span style="font-weight: bold;"> '''יסיחנה מדעתו</span>''' , וחד אמר <span style="font-weight: bold;"> '''ישיחנה לאחרים</span> '''}} ". נסביר: '''

1. <span style="font-weight: bold;"> '''יסיחנה מדעתו</span>''' : אין הכוונה שצריך להתעלם מהדאגות לגמרי, שהרי לדאגות יש תפקיד חשוב, מי שאינו דואג כלל הוא חסר-אחריות; אלא, שהדאגות לא צריכות להיות בתודעה (בדעת) אלא בתת-התודעה:" {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=עת יעלה ציור הדאגה בלב... להשפיל הציור הלז ולהורידו אל עומק הנפש, ושם, בחושך שמו יכוסה, על-ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה}} " {{קטן|(מלבי"ם)|}} . דאגות שנמצאות בתת-ההכרה מעוררות את האדם לאחריות מבלי לעוות את שיקול הדעת שלו. '''

2. <span style="font-weight: bold;"> '''ישיחנה לאחרים</span>''' : כל אדם רואה את המציאות מכיוון אחר; בתפיסה של כל אדם יש עובדות מציאותיות ויש דמיון; המציאות משותפת לכולם, אבל הדמיון הוא אישי לכל אחד ואחד. ולכן, כשכמה אנשים <span style="font-weight: bold;"> '''משוחחים</span>''' ו"מצליבים" את התפיסות שלהם, הם רואים מהו החלק המשותף (שהוא המציאות), ומהו החלק הדמיוני. כשהדאגה משתלטת על האדם, והוא משוחח על כך עם אחרים, הם עוזרים לו לראות, מהן העובדות המציאותיות שבאמת צריכות להדאיג אותו, ולגביהן הוא צריך לפעול; ומהן העובדות הדמיוניות, שאותן הוא צריך לשכוח ולהוציא מדעתו.

וייתכן שהכוונה שהאדם צריך <span style="font-weight: bold;"> '''להשיח</span>''' את דאגותיו לה' - לספר לו על הדברים שמדאיגים אותו; ראו [[ביאור:ספר הכל לה'|גל אל ה' מעשיך]] . '''

[[ביאור:ספר הכל לה'|ספר הכל לה''']]

החצי השני של הפסוק נותן עצה נוספת - <span style="font-weight: bold;"> '''לשמח</span>''' את הדאגה על-ידי <span style="font-weight: bold;"> '''דבר טוב</span>''' = דיבור טוב (ראו [[ביאור:דבר = דיבור|דבר = דיבור]] ). ניתן להסביר עצה זו לפי כל אחד מהפירושים לחצי הראשון:

1. על-פי העצה " <span style="font-weight: bold;"> '''יסיחנה מדעתו</span>''' ", יש לפרש שגם " <span style="font-weight: bold;"> '''ודבר טוב ישמחנה</span>''' " היא עצה להתמודדות עצמאית של האדם עם דאגותיו, בכך שידבר עם עצמו על דברים שמחים: " {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=שיעלה על ליבו ציורים טובים, מתנגדים לציורי הדאגה, למשל יצייר שאחריתו טוב, שביתו יעמוד נכון, שהוא מלא ברכת ה', ושיש}} {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=תקוה לאחריתו... <span style="font-weight: bold;"> '''ישמחנה בדבר טוב</span>''' , ועל-ידי ציור טוב לעומת ציור הרע והמעציב ישמח אותה... <span style="font-weight: bold;"> '''שיסיח</span>''' אותה לאחרים, רוצה לומר, לרעיונות אחרות טובות ומשמחות}} {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=}} " {{קטן|(מלבי"ם)|}} ; " {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן= <span style="font-weight: bold;"> '''דבר טוב</span>''' הוא אם יכול לעצור כוח <span style="font-weight: bold;"> '''לשמח</span>''' את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא}} " {{קטן|(מצודת דוד)|}} ; בפרט, לימוד דברי תורה וחכמה יכול לשמח את האדם ולהשכיח ממנו את הדאגות: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=יעסוק בתורה, והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה}} " {{קטן|(רש"י)|}} .

2. ועל-פי העצה " <span style="font-weight: bold;"> '''ישיחנה לאחרים</span>''' ", יש לפרש שגם "ודבר טוב ישמחנה" היא עצה לפנות לעזרת הזולת - לדבר עם אנשים אחרים על דברים טובים ושמחים, " {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=ודבר טוב שינחמנו חברו ישמח את הדאגה}} " {{קטן|(רש"י)|}} .

ע"פ הרב שמואל יניב (צפונות הנפש, מהדורת ה'תשס"ו, עמודים 29-33), העצה " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=ישיחנה לאחרים}} " מיועדת רק למקרי חירום, רק למקרים שבהם האדם לא יכול להתמודד לבד עם הדאגות. אם משתמשים בה יותר מדי, היא עלולה להזיק: " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=כאשר מבקשים רחמים, יש בכך השלמה, ולו רק חלקית, עם הנפילה, ודבר זה חמור, שהרי הישועה תצמח מהאדם עצמו, כמאמר חז"ל 'אם אין אני לי - מי לי?'. ועוד: ייתכן שהחברה תרחם עליו ותעזור לו באופן רגעי, אבל תפסיק לכבד ולהעריך אותו, ומסיבה זו יכול להיווצר משבר קשה נוסף. אם כן, הוא יצא ממשבר אחד, ונכנס לאחר במקומו... ראוי לאדם להעמיד פנים שהכל מסתדר בכי טוב, מאשר לגלות את המצוקה הנפשית בחוץ, שהרי בעצם הגילוי משרה הוא אוירת עצבות ונכאים בסביבתו... גניחות ודיבורים על מצוקה שחורה, הבאים לאוזניו של מי שאינו יכול להקל, גורמים כאב ראש לשומע, ואינם מביאים כל תועלת, אלא להיפך, גורמים לשקיעה נוספת בייאוש. ויתר על כן, ייתכן, שהשומע לא יחפוץ להיות מעורב בכאב שמנחיתים עליו ללא רצונו ושלא בטובתו, והוא עלול לנטוש את הפונה ולהשאירו שמם ועצוב. '''

{{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=הנאמר לעיל מתייחס למצב בו האדם גונח סתם, בעוד שבעצם הוא מסוגל לקום בכוחות עצמו מהנפילה... אבל אם אינו יכול לקום, והשחור מכסה על הכל, חייבים לבקש עזרה ממי שיכול לעזור ורוצה בכל מאודו לזכות במצוה היקרה הזו, ובכך לקיים את הפסוק (איוב לב20לב כ) "}} {{צ|תוכן=אדברה וירווח לי}} {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן="...}} "

::#'''יסיחנה <spanמדעתו''' style="font-weight: bold;"> יסיחנה מדעתו</span> : {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=...על-פי הגישה הקוגניטיבית, רגש מתעורר בנו בעקבות מחשבות שאנו חושבים בזמן הסיטואציה... ככל שנרבה במחשבות, וככל שנעמיק במחשבות הללו יותר, הרגש יהיה עז יותר... גם בהקשר של הכעס - ככל שנחשוב יותר על הסיטואציה, על חוצפתו של האדם הפוגע בנו, על המצב הגרוע, וכו' - רגש הכעס יועצם... שליטה על כמות המחשבות תועיל למיתונו של רגש הכעס... גם אם לא הצלחנו למנוע את היווצרותו של הכעס... לכל הפחות יש לנו שליטה על העוצמות שלו: עלינו פשוט להפסיק את זרם המחשבות וההרהורים על מושא הכעס או הסיטואציה המכעיסה, ולהותיר את הכעס כפי שהוא - מטריד, אך קטן ובלתי מלובה...}} "

::#'''ישיחנה <spanלאחרים''' style="font-weight: bold;"> ישיחנה לאחרים</span> : {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש}} ". '''

{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: [[{{עריכה|ביאור:איך להתמודד עם דאגות מוגזמות]]|ביאור:איך להתמודד עם דאגות מוגזמות}}}}