ביאור:משלי א כ: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
.
בוט טוען עדכון
שורה 3:
בפרק א בספר משלי, אחרי הכותרת הכללית לספר (פסוקים 1-7), ישנם שלושה חלקים: '''
 
::*בתחילת הפרק נאמר ( [[ביאור:א ח]] ): {{צ|תוכן=שמע בני <span style="text-decoration:underline">'''מוסר אביך</span>''' , ואל תטש <span style="text-decoration:underline">'''תורת אמך</span> '''}};
::*אחר-כך יש קטע (א10-19) שמתאים לתיאור " <span style="font-weight: bold;"> '''מוסר אביך</span>''' ": קטע מאד 'גברי', על שודדים ורוצחים שמנסים לפתות את הבן להצטרף אליהם, והאב מזהיר את בנו {{צ|תוכן=בני! אם יפתוך חטאים - אל תבא!}}.
::*ואחר-כך יש קטע (א20-33) שמתאים לתיאור " <span style="font-weight: bold;"> '''תורת אמך</span>''' ": קטע 'נשי', שהדמות הדוברת בו היא ממין נקבה: {{צ|תוכן=חכמות בחוץ תרנה, ברחבות תתן קולה; בראש המיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר: עד מתי, פתים, תאהבו פתי...}}.
 
מי בדיוק קורא בקטע השלישי?
 
1. ייתכן שהכוונה לאֵם - אותה אם שנזכרה בתחילת הפרק ({{צ|תוכן=ואל תטש תורת אמך}}); האֵם היא אישה חכמה (כמו [[ביאור:החכמה מכינה אוכל טעים כדי למשוך תלמידים|האישה החכמה שנזכרה בפרק ט]] ), והיא יוצאת לרחובות כדי להוכיח ולהזהיר את הפתיים. אולם: '''
 
::*המשך הקטע לא מתאים להשערה זו; בהמשך הקטע נאמר ( [[ביאור:א כו]] ): " {{צ|תוכן=גם אני באידכם אשחק, אלעג בבא פחדכם.}} {{צ|תוכן=בבא כשואה פחדכם, ואידכם כסופה יאתה, בבא עליכם צרה וצוקה. אז יקראנני ולא אענה...}} ". שמחה לאיד היא מידה רעה לכל אדם (" [[ביאור:החובה להזדהות עם הזולת|שמח לאיד לא ינקה]] "), קל וחומר שאינה מתאימה לאם; אף אֵם לא תשמח לאידם של ילדיה, גם אִם הם מאד פתיים; ואף אֵם לא תגיד לילדיה " <span style="font-weight: bold;"> '''לא אענה</span>''' ". 
::*ועוד: אם הקריאה של האם מתחילה בפסוק 22כב, מדוע "בזבזו" שני פסוקים (20-21) רק כדי להגיד לנו שהיא קוראת? הרי, הקטע שמתאר את מוסר האב (פסוקים 10-19) מתחיל מייד ב"מוסר", ולא נאמר שם ש"האב קורא". '''
::
 
'''
 
2. לפי רוב המפרשים, הקוראת כאן היא החוכמה. לא מדובר באדם ספציפי שקורא {{צ|תוכן=עד מתי פתיים תאהבו פתי...}}, אלא במושג המופשט "חכמה". ה'קריאה' של החכמה היא משל למסר הכללי של החכמה - לעזוב את הפיתויים, להתרחק מהלצים והכסילים (פסוק 22כב), ולבוא ללמוד את דברי החכמה (פסוק 23כג), לפני שיהיה מאוחר מדי (ראו [[ביאור:המציאות תטפח על פניכם|המציאות תטפח על פניכם]] ). המסר הזה הוא גלוי וידוע, כדברי מצודת דוד: " {{צצפ|סוג=mfrj|תוכן=הלא התורה גלויה לכולם ומזהירה על קיומה}} ". '''
 
::*אולם, לפי זה, לא ברור מה המשמעות המעשית של הפסוק - והרי כל ספר משלי מתאר מסרים שיש בהם חכמה; מה הטעם להקדיש שני פסוקים שלמים, בתחילת הקטע, רק כדי להגיד שמדובר במסר של חכמה? ועוד: אם מדובר במסר גלוי וידוע לכולם, מדוע בכלל יש צורך לכתוב אותו?
שורה 28:
לעיון נוסף: '''
 
::* [[ביאור:מבנה משלי א|מבנה משלי א]]
::* [[ביאור:החכמה קוראת|שלוש קריאות של החכמה - בפרקים א, ח, ט]]
::* [[ביאור:המציאות תטפח על פניכם|המציאות תטפח על פניכם]]
שורה 38:
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-01-20.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2007-03-28.
<noinclude>
==תגובות==
 
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: [[{{עריכה|ביאור:מי קורא ברחוב?]]|ביאור:מי קורא ברחוב?}}}}
 
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-01-20.html}}