ביאור:חרב לה': הבדלים בין גרסאות בדף

גדעון אומר לבנ"י לקרוא {{צ|תוכן=לה' ולגדעון!}} אבל בנ"י קוראים {{צ|תוכן=חרב לה' ולגדעון}}. למה נוספה המילה חרב?

הקריאה {{צ|תוכן=לה' ולגדעון}} היא צעקת-קרב פשוטה.

אבל הקריאה {{צ|תוכן=חרב לה' ולגדעון}} היא דו-משמעית: אפשר להבין אותה גם כתאור מצב: "היזהרו, יש חרב לה' ולגדעון"!

לסיכום: הצעקה {{צ|תוכן=חרב לה' ולגדעון}} נועדה לבלבל את המדיינים כדי שיכו איש את רעהו.

הסיפור מקביל בהרבה פרטים לסיפור מלחמת מכמש. באותה תקופה התחלק העם לשתי קבוצות: "בני ישראל" שהיו תחת הנהגת שאול, ו"העברים" שהיו משועבדים לפלשתים ונמצאו איתם במחנה. הפלשתים מנעו מהעברים להכין כלי נשק, ולכן היו שאננים ולא האמינו שהעברים ימרדו בהם. הם חשבו שרק בני-ישראל מורדים בהם. כשיונתן ונערו הלכו למצב פלשתים -- הם עשו סימן: {{צ|תוכן=אם כה יאמרו אלינו: 'דומו עד הגיענו אליכם!' -- ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם. ואם כה יאמרו: 'עלו עלינו!' ועלינו -- כי נתנם ה' בידנו; וזה לנו האות}}. אפשר להבין את הסימן כך: "אם הפלשתים יגידו לנו להישאר במקום -- סימן שהם חושבים שאנחנו מבני-ישראל. אבל אם הם יגידו לנו לעלות אליהם -- סימן שהם חושבים שאנחנו מהעברים (הם לא פוחדים מאתנו), ואז נוכל לעלות עליהם ולהפתיע אותם." ואכן, הפלשתים חשבו שיונתן ונערו הם עברים: " {{צ|תוכן=ויאמרו פלשתים:}} {{צ|תוכן=}} {{צ|תוכן='הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם.' ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נושא כליו ויאמרו: 'עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר!'}} ". אבל לפתע פתאום גילו הפלשתים של'עברים' האלה יש חרבות! הפלשתים היו בהלם -- אם להם יש חרבות אז אולי גם לעברים שבתוכנו יש חרבות?! עכשיו כבר אי אפשר לדעת מי עברי ומי פלשתי -- כי גם לעברים יש חרבות! זה בלבל אותם והם התחילו להכות איש את רעהו.

::(0)</span> '''

על-פי מאמר של אראל ע"פ איתן פינקלשטיין שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 13 וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim2/xrvot.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2001-01-01 00:00:00.

== תגובות ==