|
אחד מדרכי הגמול בתנ"ך הוא, שהרשעים מענישים את עצמם: '''
::* {{צמ|תוכן=בור כרה ויחפרהו, ויפל בשחת יפעל. ישוב עמלו בראשו, ועל קדקדו חמסו ירד|מקור=תהלים ז טז}} - הרשע חפר בור כדי ללכוד בו אנשים תמימים, ובסופו של דבר נפל לתוכו בעצמו; הבור הוא משל, והנמשל הוא מזימותיו של הרשע לפגוע באחרים, שבסופו של דבר פוגעות בעצמו.
מדוע זה חשוב שדווקא הרשע יעניש את עצמו?
1. מסיבה נפשית: הצדיקים מטבעם לא אוהבים ללכלך את ידיהם במעשי ענישה ונקמה, הם עושים זאת רק כשאין ברירה, ולכן טוב יותר שהרשעים יענישו את עצמם. גם ה', אשר {{צ|תוכן=לעולם חסדו}}, מעדיף לעסוק רק בחסד והטבה לעולם; לכן עדיף שהרשעים, שמביאים את הרע לעולם, הם אלה שיסבלו ממנו.
2. מסיבה תדמיתית: כשהצדיקים מענישים את הרשעים, הדבר עלול לגרום לצופים מבחוץ להאשים אותם בכך שהם מגזימים ("disproportionate reaction"), אך כאשר הרשעים מענישים את עצמם אין מקום להאשמה זו.
כאשר הרשעים מענישים את עצמם, גם צדקתו של ה' גלויה וברורה יותר: '''
::* {{צמ|תוכן=טבעו גוים בשחת עשו, ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. נודע ה' משפט עשה, בפעל כפיו נוקש רשע, הגיון סלה|מקור=תהלים ט טז}}כאשר הרשעים מענישים את עצמם, ה' נודע ומתפרסם בעולם, ואנשים הוגים וחושבים על דרכי הצדק האלהי {{קטן|(מלבי"ם)|}} .
ולכן גם הצדיק מתפלל לה', שלא "סתם" יעניש את הרשעים, אלא יגרום לכך שהם יענישו את עצמם, כי באופן זה הצדק ברור ביותר: '''
::* {{צמ|תוכן=תבואהו שואה לא ידע, ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה. ונפשי תגיל בה', תשיש בישועתו|מקור=תהלים לה ח}}- כשהרשע יילכד ברשת שטמן לאחרים, אני אשמח - לא שמחה לאיד על מפלת הרשע, אלא שמחה על כבוד ה' וישועתו המתגלים בעולם (ראו [[ביאור:שמחה לאידם של אויבים - מתי כן ומתי לא?|שמחה לאיד]] ).
הדוגמה הבולטת ביותר להנהגה זו היא במגילת אסתר {{קטן|(ראו בספר "מור והדס" מאת הרב יגאל אריאל, פרק ט סעיף 5)|}} : '''
::* [[ביאור:אסתר ז י]] : " {{צ|תוכן=ויתלו את המן על <span style="text-decoration:underline">'''העץ אשר הכין למרדכי</span>''' וחמת המלך שככה}} {{צ|תוכן=}} "
::* {{צמ|תוכן=ובבאה לפני המלך אמר עם הספר <span style="text-decoration:underline">'''ישוב מחשבתו הרעה</span>''' אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ|מקור=אסתר ט כה}}
כך אפשר לפרש גם את הפסוקים: '''
::*משלי כט6כט ו: {{צ|תוכן=בפשע איש רע מוקש, וצדיק ירון ושמח}} - [[ביאור:וצדיק ירון ושמח - כמה פירושים|פשעו של האיש הרע מכשיל אותו]] , ולכן הצדיק שמח.
::* {{צמ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">'''חפר גומץ בו יפול</span>''' , ופרץ גדר ישכנו נחש|מקור=קהלת י ח}}- גומץ = בור; החופר בור לאחרים ייפול לתוכו בעצמו.
::* {{צמ|תוכן=ה'! רמה ידך בל יחזיון, יחזו ויבשו קנאת עם, אף <span style="text-decoration:underline">'''אש צריך תאכלם</span> '''|מקור=ישעיהו כו יא}}- אותה אש, שהצרים מבעירים כדי לשרוף אותנו, תאכל את הצרים עצמם.
::* {{צמ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">'''חרבם תבוא בלבם</span>''' , וקשתותם תשברנה|מקור=תהלים לז טו}}- אותה חרב, שהרשעים הכינו כדי להרוג את הצדיקים, תחדור לליבם שלהם.
::*משלי יא8יא ח: {{צ|תוכן=צדיק <span style="text-decoration:underline">'''מצרה</span>''' נחלץ, ויבא רשע <span style="text-decoration:underline">'''תחתיו</span> '''}} - יש מפרשים שמדובר בצרה שהרשע הביא על הצדיק, והרשע בא תחתיו, במקומו, ונלכד באותה צרה שהוא עצמו הכין {{קטן|(ראו בספר מור והדס מאת הרב יגאל אריאל, פרק ט סעיף 5)|}} . אך לענ"ד הפסוק מתייחס לכל צרה, גם לצרה שבאה באופן טבעי, שהצדיק ניצל ממנה והרשע סובל ממנה במקומו ( [[ביאור:צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו|פירוט]] ). '''
::
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/onj_acmi.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2007-10-13.
<noinclude>
==תגובות==
[[קטגוריה:צדק פרטי|הרשע מעניש את עצמו]]
| 