ביאור:מופת: הבדלים בין גרסאות בדף

::# [[ביאור:<font color="#0000ff">מלכים א יג ג-5</font> ]] : " {{צ|תוכן=ונתן ביום ההוא <span style="text-decoration:underline">'''מופת</span>''' לאמר זה <span style="text-decoration:underline">'''המופת</span>''' אשר דבר ידוד הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו...}} {{צ|תוכן=והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח <span style="text-decoration:underline">'''כמופת</span>''' אשר נתן איש האלהים בדבר ה'}} ".

::# {{צמ|תוכן=ונתתי <span style="text-decoration:underline">'''מופתים</span>''' בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן. השׁמשׁ יהפך לחשׁך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.|מקור=יואל ג ג}}

::# [[ביאור:<font color="#0000ff">דברי הימים א טז יב</font> ]] , {{צמ|תוכן=זכרו נפלאותיו אשר עשה <span style="text-decoration:underline">'''מפתיו</span>''' ומשפטי פיו|מקור=תהלים קה ה}}

::# {{צמ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">'''כמופת</span>''' הייתי לרבים ואתה מחסי עז|מקור=תהלים עא ז}}: הרבים חשבו שהגבורה של דוד היא על-טבעית ( [[Tnk1/mlbim/th/th-71-07-mlbim|מלבי"ם]] ).

::# {{צמ|תוכן=שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי <span style="text-decoration:underline">'''מופת</span>''' המה...|מקור=זכריה ג ח}}: אנשים שראויים שיעשה להם נס, או אנשים שכבר נעשה להם נס ( [[ביאור:Mfrjim/rdq/MefarsheyTanach025-03|רד"ק]] ).

::# [[ביאור:<font color="#0000ff">יחזקאל יב א-15</font> ]] : {{צ|תוכן=ויהי דבר-ה' אלי לאמר ' בן-אדם! בתוך בית-המרי אתה ישׁב, אשׁר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשׁמע ולא שׁמעו, כי בית מרי הם. ואתה בן-אדם עשׂה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל-מקום אחר לעיניהם, אולי יראו כי בית מרי המה. והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם, ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה. לעיניהם חתר-לך בקיר והוצאת בו. לעיניהם על-כתף תשׂא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את-הארץ כי- <span style="text-decoration:underline">'''מופת</span>''' נתתיך לבית ישׂראל'. ואעשׂ כן כאשׁר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי-לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על-כתף נשׂאתי לעיניהם. '''

::ויהי דבר-ה' אלי בבקר לאמר 'בן-אדם! הלא אמרו אליך בית ישׂראל בית המרי מה אתה עשׂה? אמר אליהם כה אמר ד' ה' הנשׂיא המשׂא הזה בירושׁלם וכל-בית ישׂראל אשׁר-המה בתוכם. אמר אני <span style="text-decoration:underline">'''מופתכם</span>''' כאשׁר עשׂיתי כן יעשׂה להם בגולה בשׁבי ילכו. והנשׂיא אשׁר-בתוכם אל-כתף ישׂא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשׁר לא-יראה לעין הוא את-הארץ. ופרשׂתי את-רשׁתי עליו ונתפשׂ במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשׂדים ואותה לא-יראה ושׁם ימות. וכל אשׁר סביבתיו עזרה וכל-אגפיו אזרה לכל-רוח וחרב אריק אחריהם. וידעו כי-אני ה' בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות. והותרתי מהם אנשׁי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את-כל-תועבותיהם בגוים אשׁר-באו שׁם וידעו כי-אני ה'.}}

::# [[ביאור:<font color="#0000ff">יחזקאל כד טו-27</font> ]] : " {{צ|תוכן=ויהי דבר-ה' אלי לאמר 'בן-אדם הנני לקח ממך את-מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך. האנק דם מתים אבל לא-תעשׂה פארך חבושׁ עליך ונעליך תשׂים ברגליך ולא תעטה על-שׂפם ולחם אנשׁים לא תאכל'. ואדבר אל-העם בבקר ותמת אשׁתי בערב ואעשׂ בבקר כאשׁר צויתי. ויאמרו אלי העם 'הלא-תגיד לנו מה-אלה לנו כי אתה עשׂה?'. ואמר אליהם 'דבר-ה' היה אלי לאמר. אמר לבית ישׂראל כה-אמר ד' ה' הנני מחלל את-מקדשׁי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשׁכם ובניכם ובנותיכם אשׁר עזבתם בחרב יפלו. ועשׂיתם כאשׁר עשׂיתי על-שׂפם לא תעטו ולחם אנשׁים לא תאכלו. ופארכם על-ראשׁיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם אישׁ אל-אחיו. והיה יחזקאל לכם <span style="text-decoration:underline">'''למופת</span>''' ככל אשׁר-עשׂה תעשׂו בבאה וידעתם כי אני ד' ה'. '''

::}} {{צ|תוכן=ואתה בן-אדם הלוא ביום קחתי מהם את-מעוזם משׂושׂ תפארתם את-מחמד עיניהם ואת-משׂא נפשׁם בניהם ובנותיהם. ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשׁמעות אזנים. ביום ההוא יפתח פיך את-הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם <span style="text-decoration:underline">'''למופת</span>''' וידעו כי-אני ה'.}} "

בשני המקרים, נראה שהמילה "אות" מתאימה יותר ( [[ביאור:אות = סימן מוחשי שנועד ללמד רעיון חדש או להזכיר רעיון ידוע|אות = אמצעי המחשה]] ). אך ייתכן שאצל הנביא יחזקאל, העיקר הוא לא ההמחשה אלא ההוכחה - הוכחה לאמיתות הנבואה (כמו שנאמר כבר בתחילת הספר - יחזקאל ב5ב ה - {{צ|תוכן=והמה אם-ישׁמעו ואם-יחדלו כי בית מרי המה וידעו כי נביא היה בתוכם}}; וכמו שנאמר כאן {{צ|תוכן=וידעו כי אני ה'}}). לכן, מודגש דווקא הצד העל-טבעי במעשיו של הנביא - בכך שהנביא חוזה מראש במדוייק את אופן ההתנהגות של בני-ישראל לאחר החורבן.

[רש"ר הירש, בפירושו לבראשית א 14יד, ש"מופת" הוא כל מעשה שנועד לשכנע - מלשון "פיתוי". פירוש זה מתאים לחלק מהפסוקים הנ"ל, אך לא לכולם. הפירוש של מלבי"ם מתאים יותר].

פסוקים נוספים ניתן למצוא במאמר [[ביאור:אות - מופת|אות - מופת]] .   

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/moft.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2004-11-04 19:36:39.