ביאור:כל האמור בפרשת המלך - מלך זוכה בו?: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
.
בוט טוען עדכון
שורה 1:
 
 
 
תגובה ל: [[ביאור:שמואל א ח]] שנכתבה ב22:43:09  27.02.2005
 
הרמב"ם ( [http://www.mechon-mamre.org/i/e504.htm הלכות מלכים פרק ד] ) מתאר את זכויותיו של המלך, ואומר בין השאר: " {{צפ|כל האמור בפרשת מלך, מלך זוכה בו}} ". פרשת המלך היא משפט המלך שכתוב בספר שמואל (שמואל א ח יא-יז): {{צ|סוג=mfrj|תוכן=<span lang="he" style="black15pt: ">
וַיֹּאמֶר 'זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח; וְנָתַן לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.  וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח; וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.  צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים</span>''' }}, ולפי דברי הרמב"ם - מותר למלך לעשות את כל הדברים האלה.
כל האמור בפרשת מלך, מלך זוכה בו</span> }}. פרשת המלך היא משפט המלך שכתוב בספר שמואל (שמ"א ח 11-17): {{צ|תוכן=<span lang="he" style="15pt: ">
וַיֹּאמֶר 'זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.  וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח; וְנָתַן לַעֲבָדָיו.  וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.  וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח; וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.  צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים</span> }}, ולפי דברי הרמב"ם - מותר למלך לעשות את כל הדברים האלה.
 
אך בתורה נאמר שהמלך צריך לשמור את המצוות כמו כל אדם אחר מישראל (<span lang="he" style="15pt: ">
דברים יז 19יט-20כ) {{צ|תוכן=וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו - לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.  <span style="text-decoration:underline">'''לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול</span> '''- לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל}}, כלומר, המלך כפוף לחוקי התורה בדיוק כמו כל אחיו. אם כך, איך ייתכן שמותר לו לגזול את רכושם של בני ישראל - בניגוד למצוות התורה?!</span> '''
 
נראה לי שהפתרון נמצא בפסוק האחרון של משפט המלך בספר שמואל - "<span lang="he" style="15pt: ">
{{צ|תוכן=וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים}} </span>''' ". על-פי התורה, מותר לאדם למכור את עצמו ואת רכושו לשיעבוד. זה לא מצב רצוי, אך זה מותר. במצב של שיעבוד, מותר לאדון לכפות על עבדיו לעבוד בשבילו בכל עבודה. אמנם, התורה מצווה על האדון שיתייחס אל עבדיו העבריים בצורה מכובדת, כשכירים ולא כעבדים (ויקרא כה 39לט-43מג) "<span lang="he" style="15pt: ">
{{צ|תוכן=וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ - לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ.  וְיָצָא, מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב.  כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד.  לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ}} </span>''' "; אך עדיין לאדון יש יותר זכויות מאשר לעבד.
 
כשבני ישראל ממנים מלך, הם למעשה מוכרים את עצמם לעבדוּת, הם משעבדים את עצמם למלך, ולכן מותר למלך לנהוג בהם כמו שאדון נוהג בעבדיו (ע"ע [[ביאור:התנגדות למלוכה = התנגדות לעבדות|התנגדות למלוכה = התנגדות לעבדות]] ). המצוה שנאמרה למלך - {{צ|תוכן=לבלתי רום לבבו מאחיו}} - דומה למצוה שנאמרה לאדון - {{צ|תוכן=לא תעבוד בו עבודת עבד}}: המלך צריך להתייחס אל נתיניו-עבדיו בצורה מכובדת; והמצוה {{צ|תוכן=לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל}} משמעה, שהמלך צריך לנהוג כלפי נתיניו לפי אותם חוקים שמגדירים את יחסו של האדון לעבדיו.
 
אך לפי זה, קשה להבין כמה הלכות שנזכרות בדברי רמב"ם (שם): " {{צ|סוג=mfrjצפ|תוכן=רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו, או לצורך המלחמות; וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס שלו.  ויש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס, יילקח ממונו <span style="text-decoration:underline">'''או ייהרג...</span> ''', שנאמר "ואתם, תהיו לו לעבדים" }} " - איך ייתכן שלמלך מותר להרוג, והרי לפי התורה אסור לאדון להרוג את עבדיו, גם אם הם לא מצייתים לו?!
 
==מקורות==
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/mjpt_hmlk.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2005-03-06 22:16:11.
<noinclude>
== תגובות ==
'''
 
שורה 40:
'''
 
==תגובות==
'''
::מאת: אראל '''
::בתורה לא נזכר המושג של מצוות המלך - להיפך: נזכר שהמלך צריך לשמור על מצוות התורה כמו כל אחיו... '''
:: '''
::כמובן, מותר למלך לצוות כמו שמותר לאדון לצוות על עבדיו, וייתכן גם שמותר לו להטיל עונשים גופניים (מלקות או כלא), אך מניין שמותר לו {{צ|להרוג}} את מי שמסרב לו? זה דבר שאסור לעשות אפילו לעבדים... '''
::מאת: מתן '''
::
::ולא רק זה, אלא מלבד מה שאמר רפאל שיחורי בתגובה האחרונה, גם שאר הממלכות יראו שהמלך אינו מסתדר בנתיניו. מה איכפת להם אם הוא יהודי וכתוב אצלו בתורה על עבד? '''
::לאחר מכן זה יגרור תגובה כזאת, שבמלחמה יהיה יותר סיכוי לנצח אותנו.
::
::המלך, מלבד זאת שהוא מנהיג את המדינה, הוא מייצג את המדינה. וברגע שעמי הארצות רואים את המלך, שאינו מטיל עונש מוות על עבדיו כשצריך {ולאו דווקא במקרים חמורים} - הם רואים בצורה "חנונית" את כל העם, ואולי גם לא חנונית, אלא פשוט שלא יודעים לסדר את עצמם בממלכה, ולכן גם לא במלחמה, ואז הם חושבים שהם יכולים לנצח. וזה הרבה יותר קשה לנצח במלחמה נגד אויב בטוח בעצמו.
:: '''
:: '''
::
==תגובות==
 
'''
::::*
::::מאת: רפאל שחורי '''
::::שלום,
::::יחס מלך לנתיניו אינו זהה לחלוטין ליחס אדון לעבדיו. מלך כמוהו כעם כולו ובצור מוסד המלוכה הוא הוא בצור העם. לכן למלך יש סמכות יתרה על אדון ואף להרוג את הממרים בו. שהרי, מורד במלכות פותח פתח לערעור יציבות העם.
::::
:::: '''
:::: '''
::::
::::*
 
'''
::::::מאת: '''
:::::: '''
::::::מאת: מתן '''
::::::
::::::ולא רק זה, אלא מלבד מה שאמר רפאל שיחורי בתגובה האחרונה, גם שאר הממלכות יראו שהמלך אינו מסתדר בנתיניו. מה איכפת להם אם הוא יהודי וכתוב אצלו בתורה על עבד? '''
::::::לאחר מכן זה יגרור תגובה כזאת, שבמלחמה יהיה יותר סיכוי לנצח אותנו.
::::::
::::::המלך, מלבד זאת שהוא מנהיג את המדינה, הוא מייצג את המדינה. וברגע שעמי הארצות רואים את המלך, שאינו מטיל עונש מוות על עבדיו כשצריך {ולאו דווקא במקרים חמורים} - הם רואים בצורה "חנונית" את כל העם, ואולי גם לא חנונית, אלא פשוט שלא יודעים לסדר את עצמם בממלכה, ולכן גם לא במלחמה, ואז הם חושבים שהם יכולים לנצח. וזה הרבה יותר קשה לנצח במלחמה נגד אויב בטוח בעצמו.
:::::: '''
:::::: '''
::::::
 
::::::::*
 
 
שורה 63 ⟵ 79:
[[קטגוריה:שמואל א ח יז|כל האמור בפרשת המלך - מלך זוכה בו?]]
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/mjpt_hmlk.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/klli/mdrjim/mjpt_hmlk}}
 
</noinclude>