ביאור:שמירה בבעלים: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט טוען עדכון
בוט טוען עדכון
שורה 2:
בפרשת השואל ישנו תנאי הקובע אם השואל נושא באחריות לאובדן החפץ השאול או לא: '''
 
[[ביאור:שמות כב יג]] : {{צ|תוכן=וכי ישאל איש מעם רעהו, ונשבר או מת: '''
 
* בעליו אין עמו - שלם ישלם; '''
שורה 10:
אם בעל החפץ לא נמצא עם השואל, הוא צריך לשלם על כל נזק שנגרם לחפץ השאול, גם אם (למשל) הבהמה מתה או עברה תאונה שלא באשמתו. אבל אם בעל החפץ נמצא עם השואל, הוא פטור מתשלום. מדוע?
 
1. ע"פ הפשט, הכוונה שבעל החפץ נמצא עם השואל בזמן שהנזק נגרם, למשל בזמן שהבהמה מתה {{קטן|( [http://he.wikisource.org/w/index.php?title=%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%99%D7%92 כך פירש רשב"ם על-פי הפשט] )|}} . במקרה זה, השואל סמך על בעל החפץ שישגיח על רכושו, ואם בעל החפץ לא עשה כך, אין להאשים את השואל {{קטן|( [[ביאור:פירוש שד"ל על שמות פרק כב|שד"ל]] )|}} ;
 
2. אך ע"פ חז"ל, הכוונה שבעל החפץ נמצא עם השואל במלאכתו, כלומר עובד בשבילו, בזמן שהוא נותן לו את החפץ לשמירה. במקרה זה, החפץ לא עבר לגמרי לבעלותו של השואל, ולכן אחריותו של השואל מופחתת. ראיה לפירוש זה היא המילים {{צ|תוכן=וכי ישאל איש <span style="text-decoration:underline">'''מעם רעהו</span> '''}} - רק כשהשואל מוציא את החפץ מעם רעהו, מרשותו של רעהו, ומעביר אותו לרשותו, רק אז הוא מקבל על עצמו את האחריות המלאה לאובדן החפץ. ראו גם [http://he.wikisource.org/wiki/[%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%91_%D7%99%D7%93 |פירוש מלבי"ם]] .
 
<div class="advanced">
שורה 18:
 
==הסברים לדברי חז"ל==
1. יש שהסבירו, שאם בעל החפץ עובד אצל השואל, מן הסתם הוא גם מקבל ממנו משכורת, ואפשר לראות בחלק מהמשכורת הזאת שכר על החפץ שהוא שואל ממנו, ולכן החפץ הוא למעשה לא שאול אלא שכור, והאחריות של השוכר היא מופחתת {{קטן|(תורה תמימה)|}} . '''
 
::*אך לענ"ד פירוש זה אינו מתאים להלכה, שהרי ע"פ ההלכה, דין "שמירה בבעלים" חל גם כשהמשאיל עובד אצל השואל בהתנדבות.
 
2. יש שהסבירו, שכאשר בעל החפץ עובד אצל השואל, מן הסתם הוא לא מצפה ממנו שהאחריות שלו על חפציו תהיה גדולה מהאחריות שלו על גופו של בעל החפץ, וכידוע, מעיקר הדין המעסיק אינו אחראי לגופו של העובד, ולכן, קל וחומר שאין העובד מצפה ממנו שיהיה אחראי על חפציו {{קטן|(רש"ר הירש)|}} . '''
 
::*אך לענ"ד ההשוואה יכולה דווקא להוכיח את הדין כפי שנראה מפשט המקרא, שהשואל פטור רק אם בעל החפץ נמצא עם החפץ בזמן שהנזק נגרם, שהרי האדם תמיד נמצא עם עצמו ואמור להשגיח על עצמו, ולכן מסתבר שהמעסיק אינו צריך להיות אחראי לנזקים שנגרמים לו. אבל לגבי חפצים המצב שונה, כי אדם לא יכול להשגיח על חפציו כאשר הוא עובד אצל מישהו אחר, ולכן מסתבר שהמעסיק, שגם שואל את החפצים לשימושו, יהיה אחראי לחפציו של העובד. '''
שורה 37:
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/jm-22-1314.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2008-04-03.
<noinclude>
==תגובות==
 
[[קטגוריה:עסקים כשרים|שמירה בבעלים]]