ביאור:יהושע ג יב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ilan Sendowski (שיחה | תרומות) - - קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל - - |
Ilan Sendowski (שיחה | תרומות) אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט |
||
שורה 13:
בהמשך כל שבט מקבל את נחלתו ומתחיל פרוד וחוסר שיתוף פעולה. יהושע לא מינה אדם שיהיה המנהיג אחריו לכל העם. כל שבט סובל בצורה שונה מהתקפות זרים, וכל שבט או קבוצת שבטים מתארגנים לעזרה הדדית זמנית. סיפור פילגש בגבעה כמעט מחסל את כל שבט בנימין, ולא הפריע לבני ישראל להשבע שהם לא יתנו את בנותיהם לבני בנימין. הפרודים המשיכו ונוצרו שתי ממלכות לבני ישראל - ממלכת הצפון, ממלכת ישראל שכללה את עשר השבטים, וממלכת יהודה בדרום שכללה את שבט יהודה, בנימין, שמעון, לוי וייתכן שגם חלקים משבט ראובן שנסגו מעבר הירדן המזרחית.
=== אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט ===
יהושע לא הגדיר את תפקידם של נציגי השבטים האלה. יהושע לא דרש נכבדי השבט, או מפקדי הצבאות. הם היו יכולים להיות אנשים פשוטים, אולם סביר שכוונתו היתה אנשים מכובדים בעייני נשיאי השבטים. התפקיד היה מסוכן כי נשמע שהם ילכו בראש העם, יסתכנו בטביעה בירדן, או התקפת פתע של אנשי כנען.
נראה שיהושע רצה עדי ראיה למאורע החשוב - איך קרה שהירדן הפך לחרבה בתקופת הקציר כאשר הוא מלא עד גדותיו. לא נאמר שיהושע השתמש בהם כדי לתת דיברי עדות לפני העם. אלוהים הורה לו להשתמש בהם כדי לסחוב אבנים שהיו באפיק הירדן מתחת רגלי הכהנים, להביא למקום חנית הלילה הראשונה, ושם יהושע בנה גל מהאבנים לזכרון לדורות, ובנוכחות העדים חזר על סיפור החציה, ואמר לעם: "וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" ([[ביאור:יהושע ד כב]]).
| |||