ביאור:יהושע ג טו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 16:
נאמר שהמים עמדו כנד אחד "הַרְחֵק מְאֹד, באדם (מֵאָדָם) הָעִיר, אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן" ([[ביאור:יהושע ג טז]]). למעשה אף אחד לא יכול לראות ממקום החציה את [[W:אדם (העיר)|'''אדם העיר''']]. ייתכן שליהושע היו אנשים בראשי גבעות, שעקבו אחרי זרימת המים בירדן, וראו "[ש]מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן" ([[ביאור:יהושע ג יג]]), ודיווחו ליהושע בעזרת דגלים או עשן. כך יהושע ידע להביא את הכהנים נושאי הארון בזמן המתאים לשולי המים של הירדן, כאילו שהם גרמו להפסקת המים.
 
לאחר שכמות המים התחילה לרדת, שולי העמק התיבשו ממים, והכהנים המשיכו להתקדם לאט לאט לעומק הנהר עד שהגיעו לאפיק הנהר. כאשר גם אפיק הנהר התיבש נשאר רק זרזיף של מים זורמים ומים עומדים בין הסלעים בתחתית הנהר. במקום הזה הכהנים עמדו עם הארון ובני ישראל עברו על פניהם.

היתה סכנה שעמים בעבר הירדן המזרחית ועמי כנען, יתקיפו את בני ישראל בזמן המעבר, משני הכיוונים, ויחזיקו אותם באפיק הירדן תקועים. סביר שבני ישראל חצו את הירדן במבנה צבאי רחב, לפי השבטים, כפי שהם נעו במדבר, שלושה שבטים לכל כיוון, כדי להגן מכל התקפה אפשרית. בגלל שרוחב החציה היה גדול מאוד, ולא גשר צר אחד, החציה היתה מהירה, וייתכן שנמשכה כשעה או שעתיים בלבד. עמי כנען שראו את בני ישראל חוצים בחרבה, נדהמו ולא העיזו להתקיף.