ביאור:ירמיהו ה א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט טוען עדכון |
בוט טוען עדכון |
||
שורה 12:
ועל-פי הרב מנשה וינר, כך קרה גם בסדום: כל עוד לוט היה אזרח בעל השפעה בעיר, היתה תקוה שהעיר תינצל; אך ברגע שאנשי עירו אמרו לו {{צ|האחד בא לגור וישפוט שפוט?! עתה נרע לך מהם!}} נחתם גזר דינם להשמדה.
אין מדובר כאן רק בהפגנות המוניות, אלא גם בהפגנות פרטיות - יש עוולות שאף אדם אינו מתייחס אליהן ואינו מוחה, ומי שיודע עליהן צריך לצאת להפגין, אפילו לבד; מספיק אדם אחד שעושה משפט ומבקש אמונה ברחובות, כדי לתת סיכוי לעיר. '''
'''
<div class="advanced">
==פסוקים נוספים==
מפסוק אחר ניתן ללמוד, עד כמה חשוב שהאנשים הנכשלים בעבירות, יתביישו במעשיהם ולא יפגינו אותם בגאווה ברחובות ( [[ביאור:בושה מצילה ממוות|פירוט]] ); מפסוק זה ניתן ללמוד, כמה חשוב שהאנשים הטובים יפגינו את דעותיהם ברחובות ולא יתביישו. '''
בפרק ב ישנו פסוק שאפשר לראותו, אולי, כתוכחה לזקנים על כך שאינם מוכיחים את דורם ( [[ביאור:אחרי הבעלים לא הלכתי - אהבתי זרים ואחריהם אלך|פירוט]] ). '''
</div>
==מקורות==
| |||