רמב"ם על מנחות יג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
===[[משנה מנחות יג א|משנה א]]===
<קטע התחלה=א/>הרי זה על כל
ועניין '''מיוחדת''' - שאינה סמוכה לדבר אחר, רק קרא אותו הכתוב "מנחה"
ואין הלכה כרבי יהודה:<קטע סוף=א/>
===[[משנה מנחות יג ב|משנה ב]]===
<קטע התחלה=ב/>'''חמשתן''' - חמשת מינין, והן מנחת הסולת והמחבת והמרחשת ומאפה תנור, והן שני מינין חלות ורקיקין.
ומה שאמר '''מאחד ועד ששים''' - הוא שיביא עשרון בכלי אחד, ושני עשרונות בכלי אחר, וכן על הסדר מוסיף אחד, עד שיביא ששים מנחה בששים כלים, בכלי הראשון עשרון
ואין הלכה כרבי:<קטע סוף=ב/>
===[[משנה מנחות יג ג|משנה ג]]===
<קטע התחלה=ג/>אמר רחמנא "אדם כי יקריב מכם קרבן"{{ממ|ויקרא|א|ב}}, ואמר עזרא "ולקרבן העצים"{{ממ|נחמיה|י|לה}}, קרא אותו קרבן, על כן אם יחייב עצמו בעצים למזבח נתחייב בהן כשאר הקרבנות. ואין פחות משני גזירין מפני שאי אפשר כל יום
===[[משנה מנחות יג ד|משנה ד]]===
<קטע התחלה=ד/>זה לבדק הבית על מנת שיאמר לשון מטבע
===[[משנה מנחות יג ה|משנה ה]]===
<קטע התחלה=ה/>כבר ידעת שהפחות שיש בנסכים הוא נסכי כבש שהוא שלושה לוגין, והפחות שבמנחה עשרון והוא צריך לוג שמן כמו שבארנו פעמים.
ורבי נוטה אל הפחות שיהיה מן השמן במנחת נסכים, והן '''שלושה לוגין''' שבוללין בהן עשרון לכבש.
ו'''יום מרובה''' - הוא יום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת וכשתחשוב הנסכים שחייבין לאותן הקרבנות שמקריבין ביום ההוא תמצא שנים עשר הין פחות שלש הין והן מאה וארבעים לוג וכשיעור הזה מקריבין מן היין וכמוהו גם כן יהיה השמן שבוללין בו ששים ואחד עשרון שמקריבין ביום הזה כמו שנתבאר בפרק שלפני זה.▼
▲ו'''יום מרובה''' - הוא יום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת. וכשתחשוב הנסכים שחייבין לאותן הקרבנות שמקריבין ביום ההוא תמצא שנים עשר הין פחות
ואין הלכה כרבי:<קטע סוף=ה/>
===[[משנה מנחות יג ו|משנה ו]]===
<קטע התחלה=ו/>במקומו של תנא קמא לא היו קורין שם עולה מוחלט אלא עולת בהמה, ופחות שתהא כבש. ובמקומו של רבי אלעזר בן עזריה קורין שם עולה מוחלט ואפילו לעולת העוף, ועל כן אמר '''תור או בן יונה'''. ושם עולה נופל על כבש ועל עזים.
וזה שאמרו שאם יולד ספק יביאו מזה המין הגדול והקטן שבו, והלכה כחכמים.
ואין אנו צריכין לשנות לך שעולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים מאיזה מין שתהא, לפי שכבר שזכרנו לך בזה:<קטע סוף=ו/>
===[[משנה מנחות יג ז|משנה ז]]===
<קטע התחלה=ז/>זה לפי שהשלמים נקרבים מן הזכרים והנקבות, והוא גם כן דעת רבי.
אבל דעת חכמים שאם אמר '''מן הבהמה ואיני יודע מה שפירשתי''', מקריב פר ואיל ופרה ורחל שעיר ושעירה. והלכה כחכמים:<קטע סוף=ז/>
שורה 50 ⟵ 56:
===[[משנה מנחות יג ט|משנה ט]]===
<קטע התחלה=ט/>רבי חולק על כל העניינים שאמרנו בהלכה הזאת, לפי שדעתו שהנדר מקריבין אותו עצמו, ואם נסתאב יביא בדמיו כמוהו.
ואין הלכה כרבי:<קטע סוף=ט/>
===[[משנה מנחות יג י|משנה י]]===
<קטע התחלה=י/>שמעון הצדיק עליו השלום שממנו קבלנו הכל כמו שבארנו בתחילת הספר הזה, כשחננו ה'
ואחר כך נתחרט על מה שעשה, וחשב בלבו להרוג שמעי אחיו כדי שיחזור אל המעלה, לפי שאי אפשר לו לחזור כמו שידעת מיסודי תורתנו, שכל העולה במעלה ממעלות התורה אין מורידין אותו לעולם אלא בסיבה שיתחייב מחמתה להורידו, שמעלין בקדש ולא מורידין, ולא יהיה כהן גדול אלא אחד בכל העולם. לפיכך ביקש תחבולות על שמעי אחיו ואמר לו בא ואלמדך סדר העבודה וארגילך בה. הלביש אותו בגד שאין הכהנים רגילים ללבוש, וחגר אותו המיין שאינו מן המלאכה הידועה, וגם כן היתה צורת הבגד והמיין מאותן שלובשות הנשים באותו זמן, והגיש אותו למזבח ללמדו איך יעבוד לא שיגיע בשום עבודה מן העבודות, מפני שאסור בעבודה מחוסר בגדים כמו שהודעתיך. אחר כך הניח אותו, וירד מאיתו אל הכהנים שבמקדש ואמר, אחי זה יש לו חשוקה שהוא מזנה עמה וזה הבגד שעליו הוא בגדה והמיין שלה, מפני שנשבע לה שיום שיתמנה כהן גדול שילבש בגדיה ויקרב בהן למזבח כדי שתכיר גודל אהבתו אותה, והנה קיים לה מה שיעדה. קפצו המון הכהנים להורגו מפני גודל העבירה הזאת שנעשית במקדש שבגדו וחשב אפודתו מעידים על מה שאמר אחיו הפציר בהן שימתינו לו עד שידבר ולתת לו רשות לדבר עד שיקבלו דבריו ממנו והוא הגיד להן איך בא עליו אחיו בתחבולותיו וחקרו העניין תכלית החקירה ונתאמת שהוא נקי ושחוניו הוא העובר כדי שיתמנה כהן גדול והלעיג על המזבח ועל העבודה עד שעשה מה שעשה ויבקש ההמון להרגו ונמלט אל בית המלך ולא [היה] יכול להצילו מכל העם שהיו מבקשים אותו כל ישראל ויצא וברח מירושלים אל אלכסנדריא של מצרים ובנה בית באלכסנדריא בצורת בית המקדש ובנה מזבח והקריב עליו קרבנות לשם יתברך וכן אמרו בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים הוא אלא שעבר על מה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ונאספו עליו כת שקורין אותן קבטצר עם כל הנלווים אליהם וקרב אותן לעבודת השם ובאו אליו וגדל עניינו ביניהן ומינוהו כהן וכבדו אותו הבית והיו המצרים עובדים בו לשם ומקריבין קרבנות כפי מה שלמד אותן ונתקיים דבר השם על ידי ישעיה ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים וגו' ועמד הבית ההוא מאתים שנה. והכל מודים שכל הקרבנות שקריבין בבית הזה והדומה לו אינו קרבן ובעלי חיים ששוחטים שם כאילו חונקים או נוחרים. וזה שאמרו '''יצא''' לפי שהוא כמו שאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אהיה חייב באחריותה ולפיכך יצא ואף על גב שהרג אותה ולא הקריבה.
שורה 69 ⟵ 81:
===[[משנה מנחות יג יא|משנה יא]]===
<קטע התחלה=יא/>אמרו גם כן זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וחטאת ואמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם:<קטע סוף=יא/>
;סליק פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ממסכת מנחות
|