רמב"ם על מנחות יג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{סרגל ניווט|רמב"ם|הפניה=פירוש המשניות להרמב"ם|על מנחות|יב|יג||הצג תמיד=כן}}

<קטע התחלה=א/>הרי עלי עשרון יביא אחד עשרונים יביא כו': הרי זה על כל החלות אע"פאף על פי שהוא מבואר מחמת עניןעניין השלישי והוא שאם יביא ששים לפי שהוא גדול שבמנחות (יחיד)*[יביא] בכלי אחד כמו שנתבאר בפ'בפרק שלפני זה.

ועניין וענין '''מיוחדת''' - שאינה סמוכה לדבר אחר רק קרא אותו הכתוב מנחה (שם מנחה) שם מוחלט אבל זולתה מן המנחות סמוכה מנחת מרחשת מנחה על המחבת מאפה תנור .

ואין הלכה כרבי יהודה:<קטע סוף=א/>

<קטע התחלה=ב/>מנחה מין המנחה יביא אחת מנחות מין כו': חמשתן חמשת מינין והן מנחת הסולת והמחבת והמרחשת ומאפה תנור והן שני מינין חלות ורקיקין.

ומה שאמר '''מאחד ועד ששים''' - הוא שיביא עשרון בכלי אחד ושני עשרונות בכלי אחר וכן על הסדר אחד עד שיביא ששים מנחה בששים כלים בכלי הראשון עשרון ובאחרים ששים, לפיכך יהיה מניןמניין כל העשרונות אלף תת"לושמונה עשרוןמאות ושלושים עשרון.

ואין הלכה כרבי:<קטע סוף=ב/>

<קטע התחלה=ג/>הרי עלי עצים לא יפחות משני גיזירין לבונה כו': אמר רחמנא אדם כי יקריב מכם קרבן ואמר עזרא ולקרבן העצים קרא אותו קרבן ע"כעל כן אם יחייב עצמו בעצים למזבח נתחייב בהן כשאר הקרבנות ואין פחות משני גזירין מפני שאי אפשר כל יום *[פחות] משני גזירין להוסיפן על המזבח וא"אואי אפשר שיהא פחות מזה שנאמר וערכו ובער עליה הכהן עצים וערכו עצים על האש ומיעוט רבים בלשונינו שנים:<קטע סוף=ג/>

<קטע התחלה=ד/>הרי עלי זהב לא יפחות מדינר זהב כסף לא כו': זה לבדק הבית ע"מעל מנת שיאמר לשון מטבע, אבל אם לא זכר מטבע יכולין אנו לומר אפשר שבחתיכה של זהב או של כסף נתחייב:<קטע סוף=ד/>

<קטע התחלה=ה/>הרי עלי יין לא יפחות משלשה לוגין שמן לא כו': כבר ידעת שהפחות שיש בנסכים הוא נסכי כבש שהוא ג'שלושה לוגין והפחות שבמנחה עשרון והוא צריך לוג שמן כמו שבארנו פעמים ורבי נוטה אל הפחות שיהיה מן השמן במנחת נסכים והן ג'שלושה לוגין שבוללין בהן עשרון לכבש: ויום.

ו'''יום מרובה''' - הוא יום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת וכשתחשוב הנסכים שחייבין לאותן הקרבנות שמקריבין ביום ההוא תמצא י"בשנים עשר הין פחות שלש הין והן ק"ממאה וארבעים לוג וכשיעור הזה מקריבין מן היין וכמוהו ג"כגם כן יהיה השמן שבוללין בו ס"אששים ואחד עשרון שמקריבין ביום הזה כמו שנתבאר בפרק שלפני זה .

ואין הלכה כרבי:<קטע סוף=ה/>

<קטע התחלה=ו/>הרי עלי עולה יביא כבש ר"א ב"ע אומר תור כו': במקומו של ת"קתנא קמא לא היו קורין שם עולה מוחלט אלא עולת בהמה ופחות שתהא כבש ובמקומו של ר"ארבי אלעזר בן עזריה קורין שם עולה מוחלט ואפי'ואפילו לעולת העוף ועל כן אמר '''תור או בן יונה'''. ושם עולה נופל על כבש ועל עזים. וזה שאמרו שאם יולד ספק יביאו מזה המין הגדול והקטן שבו ואין זה אלא דעת רבי שאומר שהמתנדב קטן והביא גדול לא יצא ועל כן צריך אל קטן וגדול. אבל חכמים אומרים שהוא מביא הגדול מאותו המין אם נולד הספק.

והלכה כחכמים .

ואין אנו צריכין לשנות לך שעולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים מאיזה מין שתהא לפי שכבר שזכרנו לך בזה:<קטע סוף=ו/>

<קטע התחלה=ז/>הרי עלי תודה ושלמים יביא כבש פירשתי כו': זה לפי שהשלמים נקרבים מן הזכרים והנקבות והוא ג"כגם כן דעת רבי. אבל דעת חכמים שאם אמר מן הבהמה ואיני יודע מה שפירשתי מקריב פר ואיל ופרה ורחל שעיר ושעירה .

והלכה כחכמים:<קטע סוף=ז/>

<קטע התחלה=ח/>הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה עגל כו': אלו הדמים הם הדמים הבינונים לאלו הדברים באותו זמן באותן ארצות .

וכבר אמרנו שאין הלכה כרבי:<קטע סוף=ח/>

<קטע התחלה=ט/>שור זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו כו': האומר אחד מכבשי הקדש ואחד משוורי הקדש כו': רבי חולק על כל העניינים שאמרנו בהלכה הזאת, לפי שדעתו שהנדר מקריבין אותו עצמו ואם נסתאב יביא בדמיו כמוהו .

ואין הלכה כרבי:<קטע סוף=ט/>

<קטע התחלה=י/>הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם הקריבה כו': הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו כו': שמעון הצדיק ע"העליו השלום שממנו קבלנו הכל כמו שבארנו בתחלתבתחילת הספר הזה כשחננו ה' ארך ימים והשקט, הניח שני בנים שם האחד חוניו ושם השני שמעי והוא הגדול אבל חוניו היה יודע יותר בענייני העבודה וצוה ע"העליו השלום למנות חוניו הקטן כ"גכהן גדול תחתיו ופשט חוניו בגדי המעלה הזאת והלבישם לשמעי אחיו ומינהו כ"גכהן גדול תחת אביו ואח"כואחר כך נתחרט על מה שעשה וחשב בלבו להרוג שמעי אחיו כדי שיחזור אל המעלה לפי שא"אשאי אפשר לו לחזור כמו שידעת מיסודי תורתנו שכל העולה במעלה ממעלות התורה אין מורידין אותו לעולם אלא בסיבה שיתחייב מחמתה להורידו שמעלין בקדש ולא מורידין ולא יהיה כ"גכהן גדול אלא אחד בכל העולם לפיכך ביקש תחבולות על שמעי אחיו ואמר לו בא ואלמדך סדר העבודה וארגילך בה הלביש אותו בגד שאין הכהנים רגילים ללבוש וחגר אותו המיין שאינו מן המלאכה הידועה וג"כוגם כן היתה צורת הבגד והמיין מאותן שלובשות הנשים באותו זמן והגיש אותו למזבח ללמדו איך יעבוד לא שיגיע בשום עבודה מן העבודות מפני שאסור בעבודה מחוסר בגדים כמו שהודעתיך אח"כאחר כך הניח אותו וירד מאתומאיתו אל הכהנים שבמקדש ואמר אחי זה יש לו חשוקה שהוא מזנה עמה וזה הבגד שעליו הוא בגדה והמיין שלה מפני שנשבע לה שיום שיתמנה כ"גכהן גדול שילבש בגדיה ויקרב בהן למזבח כדי שתכיר גודל אהבתו אותה והנה קיים לה מה שיעדה קפצו המון הכהנים להורגו מפני גודל העבירה הזאת שנעשית במקדש שבגדו וחשב אפודתו מעידים על מה שאמר אחיו הפציר בהן שימתינו לו עד שידבר ולתת לו רשות לדבר עד שיקבלו דבריו ממנו והוא הגיד להן איך בא עליו אחיו בתחבולותיו וחקרו העניןהעניין תכלית החקירה ונתאמת שהוא נקי ושחוניו הוא העובר כדי שיתמנה כהן גדול והלעיג על המזבח ועל העבודה עד שעשה מה שעשה ויבקש ההמון להרגו ונמלט אל בית המלך ולא [היה] יכול להצילו מכל העם שהיו מבקשים אותו כל ישראל ויצא וברח מירושלים אל אלכסנדריא של מצרים ובנה בית באלכסנדריא בצורת בית המקדש ובנה מזבח והקריב עליו קרבנות לשם יתברך וכן אמרו בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים הוא אלא שעבר על מה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ונאספו עליו כת שקורין אותן קבטצר עם כל הנלויםהנלווים אליהם וקרב אותן לעבודת השם ובאו אליו וגדל עניינו ביניהן ומנוהוומינוהו כהן וכבדו אותו הבית והיו המצרים עובדים בו לשם ומקריבין קרבנות כפי מה שלמד אותן ונתקיים דבר השם ע"יעל ידי ישעיה ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים וגו' ועמד הבית ההוא מאתים שנה .

והכל מודים שכל הקרבנות שקריבין בבית הזה והדומה לו אינו קרבן ובעלי חיים ששוחטים שם כאילו חונקים או נוחרים. וזה שאמרו '''יצא''' לפי שהוא כמו שאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אהיה חייב באחריותה ולפיכך יצא ואע"גואף על גב שהרג אותה ולא הקריבה .

ורבי שמעון אומר, אינו עולה ואין שם קדושה חלה עליה בשום פנים הואיל והתנה על בית חוניו ומותר למכור אותה לאכלה .

וכבר בארנו בנזירות מעניןמעניין תגלחת נזירות והבאת קרבנותיו. ומה שאמר גם כן '''יצא''' לפי שהוא כמי שאמר הריני נזיר על מנת אלו קרבנות ולא אתחייב באחריותן לפיכך אין כוונתו אלא לצער עצמו והרי הוא כמו שנשבע שלא ישתה יין זמן ידוע ולפיכך חייב בנזירות ור'.

ורבי שמעון אומר, אין זה נזיר ומותר לשתות יין וכל מה שאסור לנזיר ואין הלכה כר' שמעון בשני העניינים:<קטע סוף=י/>.

<קטע התחלה=יא/>נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח ובעולת כו': אמרו גם כן זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וחטאת ואמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם:<קטע סוף=יא/>

;סליק פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ממסכת מנחות<קטע סוף=יא/>