ביאור:בבלי יבמות דף פה: הבדלים בין גרסאות בדף

▲אמר להו רב פפא: תניתוה [קידושין פ"ד מ"א]: '''עשרה יוחסין עלו מבבל: כהנים לוים וישראלים, חללים גרים וחרורים וממזרים, נתינים, שתוקי ואסופי; כהנים לוים ישראלים מותרין לבא זה בזה; לוים ישראלים חללים גרים חרורים מותרין לבא זה בזה ''<ref>אבל כהני בחללי וחללי בכהנות - לא</ref>''; גירי חרורי וממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה''' ואילו 'כהנות לחלל' לא קתני [שמותרות]!

▲בעו מיניה בני בירי <ref>מקום</ref> מרב ששת: שניה לבעל ולא שניה ליבם - יש לה כתובה מיבם או לא?

▲כיון דאמר מר ([[ביאור:בבלי יבמות דף לח#עמוד א|לעיל דף לח,א]]) '''כתובתה ''<ref>של יבמה</ref>'' על נכסי בעלה הראשון''' - לית לה <ref>מיבם, ואף על גב דהא מראשון לית לה</ref>? או דלמא כיון דאילו לית לה <ref>ליבמה דעלמא</ref> מראשון <ref>כגון דלית ליה נכסים</ref> תקינו לה רבנן משני אית לה <ref>והא נמי לית לה מראשון הילכך אית לה מיבם</ref>?

▲אמר להו רב ששת: תניתוה: '''כתובתה על נכסי בעלה הראשון ''<ref>אכל יבמות קאי</ref>' <ref>וקתני:</ref>'' ואם היתה שניה לבעל - אפילו מיבם - אין לה.''' <ref>שמע מינה</ref>.

▲מכלל, דאיכא דאית לה מיבם <ref>בתמיה!? כלומר: בעיין איפשיטא, מיהא לישנא דברייתא קשיא, דקתני '''אפילו מיבם אין לה''', ומשמע מדקתני '''אפילו''' - מכלל דאיכא יבמה אחריתי דאית לה כתובה מיבם; והא קתני רישא '''כתובתה על נכסי בעלה הראשון'''</ref>?

▲לא, צריכא: שהלך הוא למדינת הים, ולָוְתָה ואכלה – מאי? מזוני תנאי כתובה נינהו <ref>שכך כתב לה בכתובה '''את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך'''</ref>, מדאית לה כתובה אית לה מזוני? או דלמא כתובה דלמשקל ומיפק אית לה, מזוני - דלמא תיעכב גביה - לית לה?

▲והתניא: '''יש לה'''?

▲אית דאמר: אמר ליה: תניא: '''יש לה''';

▲הא ב'עמוד והוצא' קאי? ואלא התניא '''יש לה'''. כי תניא ההיא - לאחר מיתה.

▲תנו רבנן: '''אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - יש לה כתובה, פירות ''<ref>שאף על פי שאכל את הפירות - כיון דשלא כדין אכלן, שהרי לא היה לו בה נישואין מעולם; ואף על גב דאמרינן ([[כתובות עט א]]) גבי כשרה 'מה שאכל – אכל, ומה שהוציא - הוציא' - הכא קנסינן ליה דמשלם אפילו מה שאכל, מפני שהוא מרגילה לעבירה</ref>'' מזונות, בלאות; והיא פסולה וולדה פסול; וכופין אותו להוציא; שניות מדברי סופרים - אין לה כתובה, לא פירות, לא מזונות, ולא בלאות; והיא כשירה וולדה כשר, וכופין אותו להוציא.''

▲''אמר רבי שמעון בן אלעזר: מפני מה אמרו "אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה"?''

▲''מפני שהוא פסול והיא פסולה, וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה ''–

▲''קנסו אותו כתובה ''<ref>כלומר: לא קנסוה משאר כל הנשים</ref> <ref>רש"י ד"ה '''הכי גרסינן''': וכן מצאתי בתשובת הגאונים: '''מפני שהוא פסול והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו רבנן כתובה''' והכי פירושא: '''מפני שהוא פסול''' - כדתנן בבכורות <small>(מה,ב)</small> 'הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה' והיא פסולה על ידו</ref>''; ומפני מה אמרו 'שניות מדברי סופרים אין להן כתובה'? - מפני שהוא כשר והיא כשרה, וכל מקום שהוא כשר והיא כשרה - קנסו אותהּ כתובה ''<ref>והאי דקנסוה רבנן לשניה כתובה - כדי שלא תתעכב אצלו הוא; דכיון דלא תיהוי לה כתובה מיניה - שבקא ליה ונפקא, אבל הכא - לא צריך, דממילא שבקא ליה, דכיון דהוא נפסל על ידה יש קטטה ביניהם; וכן כשהיא נפסלת על ידו</ref>'';''

▲''רבי אומר: הללו דברי תורה, ודברי תורה אין צריכין חיזוק, והללו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק;''

▲''דבר אחר: זהו ''<ref>אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - הוא</ref>'' מרגילה ''<ref>ומַסִּיתהּ לינשא לו</ref>'' וזו ''<ref>שניה - דכיון דלא איהי מיפסלא ולאו זרעה מיפסיל ולא מפסדה מידי בביאתו</ref>'' - היא מרגילתו ''<ref>שהאשה רוצה להנשא יותר מן האיש</ref>''.'''

▲'''דבר אחר''' מאן קתני לה?

▲איכא דאמר: רבי שמעון בן אלעזר קתני לה, ו'מה טעם' קאמר: מה טעם אמרו '''הוא פסול והיא פסולה... קנסו אותו כתובה'''? - מפני שהוא מרגילה; ומה טעם '''הוא כשר והיא כשרה... קנסו אותה כתובה'''? - מפני שהיא מרגילתו.

▲איכא דאמר: רבי קתני לה <ref>שנתן טעם לדבריו מפני שהן של תורה</ref>, וחלוצה קא קשיא ליה: והא חלוצה <ref>לאו דאורייתא אלא</ref> דרבנן <ref>כדאמר ב'עשרה יוחסין' <small>(קדושין עח,א)</small>, מ'ואשה גרושה' מריבויא דוי"ו, ומוקמינן לה מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא</ref> ואית לה כתובה!? הדר אמר: כיון דפסיל לה מדרבנן - זהו מרגילה, וזו היא מרגילתו <ref>והיינו '''דבר אחר''' דקאמר</ref>.

▲מאי איכא בין רבי לרבי שמעון בן אלעזר?

▲אמר רב חסדא: ממזרת ונתינה לישראל איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא; מאן דאמר מפני 'שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה <ref>הואיל ואינה גרועה מחמתו - טרחא ומהדרא לינשא לישראל, כדי להעלות זרעה, ואף על גב דבנה נמי ממזר, דקיימא לן ([[ביאור:בבלי יבמות דף עח#עמוד א|לעיל דף עח,א]]) '''הלך אחר פסולן''' - אפילו הכי, כיון דאיכא תקנתא לממזרים כרבי טרפון, דאמר בקידושין <small>(דף סט,א)</small> '''יכולין ממזרים ליטהר''' - טרחא ומינסבא לישראל</ref>!

▲אלא אמר רב פפא: בעולה <ref>פנויה</ref> לכהן גדול <ref>[מצות] עשה איכא: ’[כי אם] בתולה [מעמיו יקח אשה]’ ([[ויקרא כא יד]]) - ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה – עשה; ולאו ד'זונה' ליכא הכא, דאין זונה אלא הנבעלת ביאה אסורה</ref> איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא [ולכן לא בטלה הכתובה]; ומאן דאמר 'מפני שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה.

▲אלא אמר רב אשי: מחזיר ספק סוטתו <ref>שקינא לה, ונסתרה, וקאי עלה באיסורא דאורייתא דכתיב 'ונטמאה' שני פעמים ([[במדבר ה יד]]: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא <u>נטמאה</u> או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא <u>נטמאה</u>): אחד לבעל ואחד לבועל</ref> איכא בינייהו: מאן דאמר דאורייתא - הא נמי דאורייתא; ומאן דאמר 'מפני שהוא מרגילה' - הא היא מרגלא ליה!

▲<ref>ואי קשיא: הא נמי חייבי לאוין היא לרבנן, דפליגי עליה דרבי יוסי בן כיפר בפרק קמא ([[ביאור:בבלי יבמות דף יא#עמוד ב|לעיל יא,ב]]) דאמרי 'אחרי אשר הוטמאה' ([[דברים כד ד]]) - לרבות סוטה, וליפרך: ולרבי עקיבא, דאמר יש ממזר כו' - לאו פירכא הוא, דאיכא לתרוצי: דהא אמרינן לעיל ב'החולץ' <small>(דף מט,ב)</small>: הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר.</ref>

▲[עיין בהערות]

▲בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר <ref>תרומה – כדאמרן, דלויה נמי לענין תרומה זרה היא; מעשר מפרש בגמרא</ref>.

▲ותהא זרה - זרה מי לא אכלה במעשר <ref>'כל זר לא יאכל <u>קדש</u>' כתיב ([[ויקרא כב י]]) ומעשר ראשון לאו 'קדש' איקרי</ref>?