ביאור:בבלי יבמות דף ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
. |
||
שורה 113:
----
'''מסכת יבמות פרק ראשון
משנה:
חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן <ref>כדתני [סיפא] שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו ולו אשה אחרת, ומת בלא בנים - שתיהן פטורות; וטעמא יליף בגמרא</ref> וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם, ואלו הן:
1. בתו 2. ובת בתו 3. ובת בנו 4. בת אשתו 5. ובת בנה 6. ובת בתה 7. חמותו <ref>שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים</ref> 8
▲<ref>שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים</ref> 8</ref>ואֵם חמותו 9</ref>ואם חמיו <ref>ואֵם חמותו ואֵם חמיו - שתיהן אסורות לו משום ערוה, כדכתיב ([[ויקרא יח יז]]) ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא] - ויש בכלל זה חמותו ואֵם חמותו ואֵם חמיו, כדמפרש ואזיל ב'אלו הן הנשרפין' ([[סנהדרין עה א]]); ובתו <small>(ובת בתו ובת בנו)</small> דהכא - בבתו מאנוסתו קמיירי, וכן בת בתו ובת בנו, דאילו בתו מאשתו - היינו בת אשתו - דכיון דכתיב <small>(שם)</small> 'אשה ובתה' - לא שנא ממנו לא שנא מאיש אחר, אבל בתו מאנוסתו לא ילפא ליה מהכא, ד'אשה' - על ידי קדושין משמע, שהוא אישות, ומקרא אחרינא נפקא, כדמפרש בגמרא</ref> 10</ref>אחותו מאמו <ref>שנשאת לאחיו מאביו ומת, וכן אחות אמו שנשאה אחיו מאביו; שאין חיוב יבום אלא באחיו מן האב, דכתיב ([[דברים כה ה]]) כי ישבו אחים יחדו, וילפינן 'אחוה' 'אחוה' מבני יעקב: מה להלן מן האב אף על פי שאין מן האם - הכי נמי לא שנא</ref>
11. ואחות אמו 12. ואחות אשתו 13. ואשת אחיו מאמו <ref>שמת, ונשאה אחיו מאביו - שהיתה נכרית אצלו, ומת בלא בנים, ונפלה לפני יבם זה לייבום - אסורה לו, לפי שהיתה אשת אחיו מאמו תחלה; ואסורה לו עולמית, דכתיב ([[ויקרא יח טז]]) ערות אשת אחיך ודרשינן לה בפרק 'הבא על יבמתו' ([[ביאור:בבלי יבמות דף נה#עמוד א|לקמן נה,א]]): אחיך - בין מן האב בין מן האם</ref>
{{ביאור:עמוד ב}}
[המשך המשנה] ▼
14
▲[המשך המשנה]
▲14</ref>ואשת אחיו שלא היה בעולמו <ref>כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי; ועמד שמעון וייבם אשתו, ולו אשה אחרת; ומת בלא בנים, ונפלו שתיהן לפני לוי - שתיהן פטורות, לפי שאשת ראובן שנשאת לשמעון אסורה ללוי, וענוש כרת עליה, לפי שאשת אח בכרת, כשאר עריות שבפרשה, דכתיב בכולהו ([[ויקרא יח כט]]) 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]’, ובמקום מצות יבום כשמת בלא בנים שריה רחמנא; ואשת אחיו שלא היה בעולמו שמת קודם לידתו לא שרא ליה, דכתיב ([[דברים כה ה]]) 'כי ישבו אחים יחדיו' - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, והלכך: משמת ראובן נאסרה על לוי איסור עולם כאשת אח שיש לה בנים ואפילו עכשיו שנפלה לפניו מכח נשואי אחיו שמעון שהיה בעולמו - אסורה לו בשביל ראובן; וכשם שהיא אסורה לו כך צרתה אשת שמעון האחרת אסורה, דילפינן לקמן על כל העריות העומדות עליו בכרת שנפלו לפניו לייבום עם צרותיהן, ששתיהן פטורות; ואם נשאן - ענוש כרת: שמאחר שפטרן הכתוב - עומדות עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים</ref> 15</ref>וכלתו <ref>שמת בנו, ונשא [## ונשאה] אחיו. כלתו אסורה לו לעולם ואפילו לאחר מיתת בנו</ref> - הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם; וכולן - אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות <ref>שמתה בתו קודם לאחיו, או <u>מיאנה</u>. והיכי משכחת לה מיאון בבתו, [## שהרי כתוב במשנה 'וכולן'- כולל בתו?] - והרי הוא קיים, ואין מיאון אלא ביתומה? משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד, ונתגרשה כשהיא קטנה, ושוב אין לאביה רשות בה, והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה, ויצאה במיאון! ובפרק 'בית שמאי' ([[ביאור:בבלי יבמות דף קט#עמוד א|לקמן קט,א]]) קרי לה <u>'יתומה בחיי האב'</u> ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית, שמקחו מקח טעות, ולא הויא אשת אחיו; וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה</ref>; ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו<ref> מיאון:
כיצד 'פוטרות צרותיהן'?▼
היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת: כשם שבתו פטורה <ref>שהרי אסורה לו, ואין שם אח אלא הוא</ref> - כך צרתה פטורה <ref>כדיליף בגמרא</ref>. הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת, ומת <ref>דהיכא דיש אח אחר, ששתיהן מותרות לו - אינן פטורות, שהרי יש כאן מצות יבום, ומתייבמת האחת, והשניה פטורה, דכתיב את בית אחיו ([[דברים כה ט]]): בית אחד הוא בונה ולא שתים; ואם ייבם האחד את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו</ref>: כשם שצרת בתו פטורה <ref>שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון, שנפלה עם בתו לפניו ופטרתה בתו הימנו, והרי היא עליו כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לו עולמית</ref> - כך צרת צרתה פטורה <ref>אשת אחיו השני האחרת - פטורה, שזו פוטרתה; וטעמא יליף בגמרא מ'לצרור' ([[ויקרא יח יח]]: ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה עליה בחייה) שצרת ערוה פוטרת צרתה</ref>, אפילו הן מאה <ref>אחים, והלכה צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי ולו אשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן נאסרות על זה וכן לעולם</ref>.▼
▲כיצד 'פוטרות צרותיהן'?
▲היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת: כשם שבתו פטורה <ref>שהרי אסורה לו, ואין שם אח אלא הוא</ref> - כך צרתה פטורה <ref>כדיליף בגמרא</ref>. הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת, ומת <ref>דהיכא דיש אח אחר, ששתיהן מותרות לו - אינן פטורות, שהרי יש כאן מצות יבום, ומתייבמת האחת, והשניה פטורה, דכתיב את בית אחיו ([[דברים כה ט]]): בית אחד הוא בונה ולא שתים; ואם ייבם האחד את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו</ref>: כשם שצרת בתו פטורה <ref>שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון, שנפלה עם בתו לפניו ופטרתה בתו הימנו, והרי היא עליו כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לו עולמית</ref> - כך צרת צרתה פטורה <ref>אשת אחיו השני האחרת - פטורה, שזו פוטרתה; וטעמא יליף בגמרא מ'לצרור' ([[ויקרא יח יח]]: ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה עליה בחייה) שצרת ערוה פוטרת צרתה</ref>, אפילו הן מאה <ref>אחים, והלכה צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי ולו אשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן נאסרות על זה וכן לעולם</ref>.
כיצד 'אם מתו צרותיהן מותרות' <ref>כיצד צרתה מותרת להתייבם לו - שהרי בשעת זיקת ייבום אינה צרתה</ref>? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו ולו אשה אחרת; מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת.
וכל היכולה למאן <ref>כגון שהערוה קטנה ויכולה למאן</ref> ולא מיאנה <ref>ומת אחיו - הואיל וקידושיה אינה אלא מדרבנן, וזיקת נפילתה מדרבנן - אינה פוטרת צרתה מן החליצה; ולהתייבם אסורה כדמפרש טעמא בגמרא שנראית צרת ערוה, [ולכן]</ref> צרתה חולצת ולא מתייבמת.
גמרא:
מכדי כולהו <ref>עריות מה שפטורות מן הייבום</ref> מ'אחות אשה' ילפינן <ref>לקמן בשמעתין</ref> - ליתני אחות אשה ברישא!? וכי תימא 'תנא חומרי חומרי נקט, ורבי שמעון היא, דאמר שריפה חמורה <ref>בפרק 'ארבע מיתות' ([[סנהדרין מט ב]])</ref>' <ref>ולהכי תנא רישא 'בתו' 'ובת בתו'... כולהו עד 'אם חמיו' בשריפה</ref> - אי הכי ליתני חמותו ברישא, דעיקר שריפה בחמותו כתיבא <ref>([[ויקרא כ יד]]) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה
▲מכדי כולהו <ref>עריות מה שפטורות מן הייבום</ref> מ'אחות אשה' ילפינן <ref>לקמן בשמעתין</ref> - ליתני אחות אשה ברישא!? וכי תימא 'תנא חומרי חומרי נקט, ורבי שמעון היא, דאמר שריפה חמורה <ref>בפרק 'ארבע מיתות' ([[סנהדרין מט ב]])</ref>' <ref>ולהכי תנא רישא 'בתו' 'ובת בתו'... כולהו עד 'אם חמיו' בשריפה</ref> - אי הכי ליתני חמותו ברישא, דעיקר שריפה בחמותו כתיבא <ref>([[ויקרא כ יד]]) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה <u>זמה היא באש ישרפו</u> [אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם]</ref>! ועוד: בתר חמותו ליתני כלתו, דבתר שריפה - סקילה חמורה <ref>כלתו בסקילה [בפרק 'ארבע מיתות' ([[סנהדרין נג א]])] וכל שאר עריות דמתניתין אינן במיתת בית דין אלא בכרת</ref>!?
אלא בתו, כיון דאתיא מדרשא <ref>ליאסר עליו</ref> - חביבא ליה <ref>לתנא, ואקדמה ברישא ולקמן מפרשי לה</ref>.
| |||