ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שלז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בין''' זכר ובין נקבה, במקח ובממכר, שנאמר ([[ויקרא כה יד]]) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. ואמרו זכרונם לברכה בספרא ([[ספרא על ויקרא כה יד|בהר ג ד]]) אל תונו איש את אחיו, זו אונאת ממון, ובגמרא ([[בבא מציעא נו ב]]) אמרו זכרונם לברכה, מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, כלומר, מטלטלין. ואין כונת המדרש, שלא יזהיר הכתוב על אונאת הקרקעות כמו כן, אלא הענין הוא לומר, שדיני אונאה כגון החלוקין שאמרו זכרונם לברכה (שם נ ב), שהיא חוזרת ביתר משתות, ודיניה בפחות משתות, ובשתות - אינן נוהגין בקרקעות, אלא במטלטלין. ועוד דרשו בזה הכתוב (בספרא שם א) אם באת לקנות קנה מישראל, שנאמר או קנה מיד עמיתך. ואולי זה שדקדקו בכאן להיות דיני האונאה במטלטלין לבד, לפי ששנה הכתוב בלשון זה שאמר וכי תמכרו ממכר דמשמע כל ממכר, בין קרקע בין מטלטלין, ואחר כך יחד האזהרה במטלטלין, שאמר או קנה מיד דמשמע דוקא מטלטלין שהן נקנין מיד ליד. למדו מזה לומר, שיש במטלטלין דין מחדש שאינו בקרקע, וזהו חזרת הממון בקצת צדדין שבו.

'''אבל''' עיקר האזהרה, בין בקרקע בין במטלטלין הוא באמת, שהזהרנו שלא להונות את הבריות לדעת, אבל החלוק שביניהם הוא, שאם נמצאת אונאה במטלטלין ביתר משתות שיעטלשיבטל המכר, שדעת הבריות שלא לסבללסבול אונאה יתרה מכן במטלטלין,. אבל בקרקע - לפי שהקרקע דבר קיים לעולם - דרך הבריות למחללמחול בו כל אונאה אחר שלקחו אותו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה ([[בבא קמא יד ב]]) על דרך ההפלגה, שהקרקע דבר השוה כל כסף הוא. והראיה לדברינו אלה, כלומר, שאסור אונאה אף בקרקע, שהרי עיקר אזהרה זו בקרקעות הוא דכתיב, וכמו שמפרש בפרשה, זהו דעת הרמב"ן זכרונו לברכה בענין זה וכמו שכתב בפרוש החמשהחומש.

'''שרששורש''' המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו. ואם לא נכתב - דין הוא שיכתב,. שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלהים בעולמו באמת ובישרוביושר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים גם אחרים לא יונו אותו,. ואף כי אם יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, - אולי בניו לא יהיו כן, וירמו אותם בני אדם,. ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב [ה] בישובו של עולם, והשם ברוך הוא לשבת יצרו.