רמב"ם על זבחים ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 8:
<קטע התחלה=א/>כשנצייר המקדש במידות, יתבארו לו מקום המזבח מן העזרה.
 
ונחלקו שניהן במה שנאמר "וזבחת עליו את עולותיך, ואת שלמיך"{{ממ|שמות|כ|כדכ}}. וכבר ידעת כפי מה שנאמר בפרק שלפני זה, שהעולה קדשי קדשים ושחיטתן בצפון, והשלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום. רבי יוסי אומר, המזבח כולו כשר לשחיטת עולה ולשחיטת שלמים. ורבי יוסי ברבי יהודה אומר, חציו לעולה וחציו לשלמים.
 
והמנחה לא סיים לה מקום לקמיצה. ונאמר במנחה "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו"{{ממ|ויקרא|ו|יא}} וגו'. (ונאמר בה עוד "קדש קדשים כחטאת וכאשם"{{ממ|ויקרא|ו|י}}, ולפיכך היה דינה ודין החטאת והאשם אחד רוצה לומר שאינה נאכלת אלא מבית לעזרה. ואין אוכלין אותה אלא הזכרים בלבד וביום הקרבתה ועד חצות הלילה הסמוך לו כמו שביארנו בפרק אשר לפני זה, ועליה אמר הכתוב "כל זכר בבני אהרן יאכלנה"{{ממ|ויקרא|ו|יא}}.)
 
וראוי להזכיר בכאן, שהמזבח אם נפגם ממנו שום דבר, כל הקדשים הנשחטים בעזרה כל זמן שהוא פגום פסולין, לפי שנאמר "וזבחת עליו"{{ממ|שמות|כ|כדכ}}, ואין השחיטה על גוף המזבח אבל היא בעזרה, לפיכך רוצה לומר "עליו" כל זמן היותו מצוי שלם. וזהו מה שאמרו "מזבח שנפגם, כל קדשים שנשחטו שם פסולין". וכן הקדשים שיהיו באותה שעה בעזרה אף על פי שלא נשחטו פסולים, שכך עיקר בידינו "קדשים בעלי חיים נדחין". וכן שיורי מנחות אינם נאכלין בעוד המזבח פגום, שנאמר "ואכלוה מצות אצל המזבח"{{ממ|ויקרא|י|יב}}, רוצה לומר כשהמזבח מצוי שלם כמו שזכרנו. וכן קדשים קלים אינן נאכלין בירושלים אלא כשהמזבח מצוי שלם.
 
ודע ששחיטת קדשים קלים בהיכל בשעת הדחק מותר, לפי שאמרנו בכל מקום, וכן אכילת קדשי קדשים בהיכל.