ביאור:משלי יז ד: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
בוט טוען עדכון |
||
שורה 3:
בתורה (שמות כג 1) נאמר {{צ|תוכן=לא תשא <span style="text-decoration:underline">שמע</span> שוא}}, כלומר - לא תקח ותקבל דברי-שווא ושקר שאומרים לך על אדם אחר. מכאן למדו חז"ל ( [[Tnk1/mlbim/jm/jm-23-01-mlbim-196|במכילתא]] ) שאסור לאדם לקבל לשון הרע, כלומר - {{צ|סוג=mfrj|תוכן=שלא נאמין בליבנו שהסיפור הוא אמת, כי על-ידי זה יבוזה בעינינו מי שנאמר עליו}} (חפץ חיים, כלל ו, סעיף א).
במשלי יש פסוק מחמיר יותר, הקובע ( [[ביאור:משלי יז ד]] ): " {{
".
<span style="font-weight: bold;"> מרע</span> = נעשה רע יותר;
<span style="font-weight: bold;"> מקשיב</span> = בלשון המקרא (בניגוד ללשון ימינו), הפועל <span style="font-weight: bold;"> שמע</span> מציין את ההבנה והקבלה, והפועל <span style="font-weight: bold;"> הקשיב</span> מציין את קליטת הצלילים באזניים (ראו [[ביאור:שמע - הקשיב|שמע - הקשיב]] );
<span style="font-weight: bold;"> שפת אוון</span> = דיבורים על מעשים רעים של הזולת, לשון הרע; '''
<span style="font-weight: bold;"> מרע מקשיב על שפת אוון</span> = לא רק <span style="font-weight: bold;"> לשמוע</span> ולהבין, אלא גם <span style="font-weight: bold;"> להקשיב</span> לקלוט באזניים דברי <span style="font-weight: bold;"> אוון</span> ורוע - גם זה פסול, כי מי שעושה כך הופך להיות אדם רע יותר{{קטן|(החפץ חיים, בכלל ו סימן ב, הביא כמה ראיות לכך שהדבר אסור - מהתורה או לפחות מדרבנן)|}}.
<span style="font-weight: bold;"> הוות</span> [[ביאור:הוות = צרות ואסונות|= צרות ואסונות]] ;
<span style="font-weight: bold;"> לשון הוות</span> = דיבורים על תכניות להביא צרות ואסונות על הזולת;
<span style="font-weight: bold;"> שקר מזין על לשון הוות</span> = מי שמאזין לדיבורים של אנשים המתכוונים לפגוע בזולת, גם אם אינו מסכים איתם ואינו משתף פעולה עמם, מתרגל לחיות בשקר וצביעות. '''
'''
==מקורות==
| |||