רמב"ם על שבועות ג: הבדלים בין גרסאות בדף

<קטע התחלה=ב/>לפי שכפל '''פת''', שהיה יכול לומר שלא אוכל פת חטין וכן של שעורים וכן של כוסמין, ובכפלו גלי אדעתיה שחייב עצמו שבועה על כל אחת ואחת מהן:<קטע סוף=ב/>

<קטע התחלה=ג/>יתכן היותו '''חייב על כל אחת ואחת''' בעניין זה, והוא שאמר לו חבירו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש, ואמר לו '''שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש''', ולפיכך חייב על כל אחת ואחת, לפי שהיה יכול לומר לו שבועה שלא אשתה "עמך", *[ולא [אמר] (לא) "יין ושמן ודבש" אלא לחלק, לפיכך חייב על כל אחת ואחת:<קטע סוף=ג/>

<קטע התחלה=ד/>הוא כשכלל דברים המותרים עם דברים האסורין, כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וטרפות ושקצים.

ורבי שמעון פוטר, לפי שאינו סובר איסור כולל.

<קטע התחלה=ה/>'''ריבוי הכתוב''' - הוא אמרו "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים"{{ממ|ויקרא|ה|ד}} וגו', ואמר אחר כן "להרע או להיטיב"{{ממ|ויקרא|ה|ד}} מיעוט, לכל אשר יבטא האדם בשבועה ריבוי אחר רבי עקיבא אומר ריבה ומיעט וריבה ורבי ישמעאל אומר בזה כלל ופרט וכלל ויהיה היוצא ממחלקותם כפי מה שראוי מן העיקרים הנעשים והקישות הלמודות ברבוי ומיעוט או בכלל ופרט מה שאתה רואה.

<קטע התחלה=ו/>אמר רחמנא "להרע או להיטיב"{{ממ|ויקרא|ה|ד}}, אמנם הוא מחויב בשבועה על דבר שאי אפשר בו שייטיב במקום להרע או ירע במקום להטיב, והם דברי הרשות, ובהן יתכן לאו והן, הוא ישבע שיעשה ואפשר לו או לא יעשה ואפשר לו.

ואמרו ב'''נשבע לבטל את המצוה פטור''' - רוצה לומר פטור מקרבן שבועת בטוי, וחייב מלקות משום שבועת שוא.

<קטע התחלה=ז/>כשאמר '''שבועה שלא אוכלנה''' ואמר אחר כן '''שבועה שלא אוכל''' ואכל, חייב שתים, כשאמרשאמרו "שלא אוכלנה" אינו חייב עד שיאכל את כולה, ואמרואמרו אחר כן "שלא אוכל" אפילו אכל ממנה כזית, ולפיכך חייב משאכל ממנה כזית, וכשסיים אכילתו חייב שתים. וזה כשהקדים "שלא אוכלנה" כמו שמשלנו:<קטע סוף=ז/>

ואמרו '''אם לא ראיתי''' - הוא שיאמר "כל פירות העולם אסורין עלי '''אם לא ראיתי גמל פורח באויר'''" או כיוצא בזה.

ואמרו '''כקורת בית הבד''' - רוצה לומר כתבניתה וצורתה והוא תבנית שאינו מצוי בנחשים כמותה אבל בגודל הגוף מצוי ואין בו שבועת שוא הנה נתבאר לך בכאן, שמיני שבועת שוא שלשה, האחד שישבע על שהוא חיוב המציאות שהוא בחילוף מה שהוא מצוי, או שישבע על מה שהוא נמנע המציאות שהוא נמצא, או שישבע על דבר שאין צריך בו לאמת הספורהסיפור בשבועה, כגון שישבע על האיש שהוא איש ועל האשה שהיא אשה:<קטע סוף=ח/>

<קטע התחלה=ט/>מבואר הוא שכיון שנשבע שיאכלנה שהוא חייב לאכלה מכלל המצוההמצוות, כמו שהוא חייב לעשות סוכה ולולב, כי הוא חייב לקיים השבועה, ומה שנשבע אחר כן שלא יאכלנה כאילו נשבע שלא יעשה סוכה או לולב.

ואמרו '''אכלה עבר על שבועת ביטוי''' - פירושו אף על שבועת ביטוי, לפי שעבר על שבועת שוא על שני העניינין:<קטע סוף=ט/>

<קטע התחלה=י/>אמרו '''מפי עצמו''' - הוא תנאי בשבועת ביטוי. אבל אם השביעוהוהשביעו עליה זולתו "שיאכל או שלא יאכל", אין חייב לעשות כמו שנשבע אלא אם ענה אמן, כי אין הפרש בין שנשבע הוא עצמו או שישביענו זולתו ואמר אמן, כמו שיתבאר אחר כך:<קטע סוף=י/>