רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{דף רי"ף|דף רי"ף א' ע"|א}}

תולדה דבור, מאי היא? <קטע סוף=א א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף א' ע"|ב}} <קטע התחלה=א ב/>אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה״ר והזיקו.

(הצד השווה שבהן, לאתויי מאי? אמר אביי: "לאתויי אבנו, סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו". רבא אמר: "הצד השוה שבהן, לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה". היכי דמי? אי דאפקרינהו, בין לרב בין לשמואל היינו בור. מאי שנא בור? שכן תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך. הני נמי תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך! אלא דלא אפקרינהו. אי לשמואל דאמר: "כולן מבורו למדנו", היינו בור. ואי לרב דאמר: "כולן משור למדנו" היינו שור! לעולם דאפקרינהו, ולא דמי לבור. מה לבור שכן מעשיו גרמו לו, תאמר בהני שאין מעשיו גרמו לו? שור יוכיח. מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק, <קטע סוף=א ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ב' ע"|א}} <קטע התחלה=ב א/>בור יוכיח. וחזר הדין).

זיבורית – כולן <קטע סוף=ב א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ב' ע"|ב}} <קטע התחלה=ב ב/>גובין מן הזיבורית.

תנו רבנן: "מכרן לאחד או לשלשה בני אדם כאחד – כולן נכנסו תחת הבעלים. זה אחר זה – כולן גובין מן האחרון. אין לו – גובין משלפניו. אין לו – גובין משלפני פניו." האי מכרן לאחד, היכי דמי? אילימא בבת אחת, השתא לשלשה בני אדם כאחד, דאיכא למימר דחד מינייהו קדים, אמרת "כולן נכנסו תחת הבעלים", מכרן לאחד בבת אחת מיבעיא? (אלא פשיטא בזה אחר זה, ולימא ליה <קטע סוף=ב ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ג' ע"|א}} <קטע התחלה=ג א/>"הנחתי לך מקום לגבות הימנו. הכא במאי עסקינן? כגון שלקח עידית באחרונה. אי הכי, ליתו כולהו לגבות מן העידית. משום דאמר להו: אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקולו. ואי לא, מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ושקליתו מזיבורית. אי הכי, בנזקין נמי נימא הכי. אלא ביתמי עסקינן, דלאו בני פרעון נינהו - להכך ליכא למימר הכי) ואסיקנא מכרן לאחד אפילו בזה אח זה, ואי לקח זיבורית באחרונה מצי למימר לכל חד וחד מינייהו: הנחתי לך מקום לגבות ממנו. דלא אמרינן בכי הא מילתא: כולן נכנסו תחת הבעלים. אלא הכא במאי עסקינן? כגון שלקח עידית באחרונה והיינו טעמא דלא אתו כולהו מעידית, משום דאמר להו לוקח. טעמא מאי? אמור רבנן: הנחתי לך מקום לגבות ממנו משום תקנתא דידי. אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא, כדרבא. דאמר רבא: "כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו." מאי "כגון זו"? כדרב הונא אמר רב. דאמר רב הונא אמר רב: "יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה." פשיטא. מכר לוקח <קטע סוף=ג א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ג' ע"|ב}} <קטע התחלה=ג ב/> זיבורית ובינונית ושייר עידית לפניו, אזלו כולהו גבו מעידית דאחרונה היא ובינונית הא לית ליה דמצי למימר להו גבו מבינונית דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן. אלא מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית לפניו, מאי? סבר אביי למימר: אתו כולהו גבו מעידית. אמר ליה רבא: "מה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וכיון דאילו איתא לעידית גבי דידיה מצי למימר להו גבו מבינונית, דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן. לוקח שני נמי מצי למימר להו: גבו מבינונית. דכי זבין לי לוקח ארעא דא, בכל זכות דאית ליה בגווה זבנה ניהלי, וכן הלכה:

ואמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין, אם עד שלא החזיק בה - יכול לחזור בו. משהחזיק בה - אינו יכול לחזור בו. מ"ט? דאמר ליה: חייתא דקיטרי סברת וקבילת. מאימתי מחזיק בה? מכי דייש אמצרי. איכא דאמרי: אפילו באחריות נמי <קטע סוף=ג ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ד' ע"|א}} <קטע התחלה=ד א/> דאמר ליה: אחוי לי טרפך ואשלם לך. יש שפירשו מכי דייש אמצרי כגון שהיתה אותה שדה שקנה סמוכה לשדה שלו והיה ביניהן מצר, ועכשיו בשקנה אותה, אם דש אותו המצר שביניהן שדה אחת - הרי כבר החזיק בה ואינו יכול לחזור בו. ואם עדיין המצר קיים ולא עירבו עם השדות - יכול לחזור בו:

'''גמ' ''' תנו רבנן: הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. כיצד? החופר בור תשעה הרשות הרבים ובא אחר והשלימו לעשרה, האחון חייב. מתקיף לה רב ששת: ותו ליכא? והא איכא מרבה בחבילות. היכי דמי? אי דבלאו <קטע סוף=ד א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ד' ע"|ב}} <קטע התחלה=ד ב/> איהו לא אזלא פשיטא אלא דבלאו איהו נמי אזלא. מאי קעביד? (מתקיף לה רב פפא: ותו ליכא? והא איכא הא דתניא: חמשה שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו, ובא אחד וישב עליו ושברו, האחרון חייב. ואמר רב פפא: כגון פפא בר אבא. היכי דמי? אי דבלאו איהו לא מתבר, פשיטא. אלא דבלאו איהו נמי מתבר, מאי קעביד? סוף סוף מתניתין היכי מיתרצא? לא צריכא, דבלאו איהו קא מיתב בתרתי שעי, והשתא איתבר בחדא שעתה. דאמרינן ליה: אי לאו את, הוה יתיבנא פורתא וקיימינן. ולימא להו: אי לאו אתון בגואי דידי לא הוה מיתבר כלל. לא צריכא דבהדי דקם מסמיך סמיך בהו. פשיטא. מהו דתימא כחו לאו כגופו דמי, קמ"ל דכחו כגופו דמי. וכל היכא דגופו תבר כחו נמי תבר):

ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה. תבריה. אתא לקמיה דרב, אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי <קטע סוף=ד ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ה' ע"|א}} <קטע התחלה=ה א/> לרב: דינא הכי? שתיק רב. והלכתא: שמין ההוא מנא תבירא כמה הוה שוה מעיקרא קמי דאיתבר וכמה הוא שוה השתא לבתר לאיתבר ושקיל מרי נרגא דיליה וממלא ליה ההוא שואל דמי נרגא שלימא:

נכסים המיוחדין - למעוטי מאי? אמר רב יהודה: למעוטי זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק. במתניתא תנא: פרט לנכסי הפקר, כגון דנגחיה תורא דהפקר לתורא דידן, ומקמי דליתפסיה קדם וזכה בו אחר, דפטור. רבינא אמר: למעוטי נגח ואחר כך הקדיש, נגח ואחר כך הפקיד. תניא נמי הכי. יתר על כן אמר בר יהודה: אפילו נגח ואחר כך הקדיש, אפילו נגח ואחר כך הפקיר, פטור. שנאמר: "והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית" <קטע סוף=ה א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ה' ע"|ב}} <קטע התחלה=ה ב/> עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחת:

אי הכי, ארבעה <קטע סוף=ה ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ו' ע"|א}} <קטע התחלה=ו א/> שלשה הוו, אמר רב נחמן בר יצחק: שלשה כללות בארבעה מקומות:

ירושלמי מלמד שזה משלם חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק: איתמר פלגא ניזקא רב פפא אמר: פלגא ניזקא ממונא. ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: פלגא ניזקא קנסא: והלכתא- פלגא ניזקא קנסא בר מחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא: והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכל תרננולי רברבין ולא מגבינן בבבל ודוקא רברבי אבל זוטרי אורחיה הוא ואי תפס לא מפקינן מיניה <קטע סוף=ו א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ו' ע"|ב}} <קטע התחלה=ו ב/> ואי אמר אזמינהו לדינא בהדאי לארץ ישראל מזמנינן ליה ואי לא אזיל משמתינן ליה בין כך ובין כך משמתינן ליה לסלוקי היזקיה מדר' נתן. דתניא, ר' נתן אומר: מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ([[דברים כב]]) "ולא תשים דמים בביתך":