ביאור:בבלי יומא דף עד: הבדלים בין גרסאות בדף

ואליבא דרבי עקיבא, דאמר <ref>במסכת שבועות <small>(דף יט,ב)</small></ref> אדם <ref>הנשבע "שלא אוכל" סתם</ref> אוסר עצמו בכל שהוא <ref>דהכי תנן [שבועות פ"ג מ"א]: '''שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא - רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים''' הלכך הא דקתני 'חייב' - אי כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש, ואי כרבי עקיבא סבירא ליה - מוקמינן ליה אפילו בסתם</ref>, <ref>ורבי שמעון פוטר: רבי שמעון לטעמיה דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני הוא, דתניא במסכת מכות <small>(דף יז,א)</small> 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן'; ואי סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור אסור מדרבנן - היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל חצי שיעור - והרי אף עליו מושבע משום לאו ד-לֹא תָסוּר <small>([[דברים יז, יא]])</small></ref>;

וכי תימא 'כיון דאית ליה היתר מן התורה <ref>אין זה מושבע מסיני, וכי משתבע עליה</ref> קא חייל <ref>שבועה ומיחייב עלה</ref> קרבן שבועה' והתנן [שבוועת פ"ד מ"א]: '''שבועת העדות ''<ref>שחייב הכתוב עליה קרבן שבועה שנאמר <small>([[ויקרא ה, א]])</small> וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה</ref>'' אינה נוהגת אלא בראויין להעיד''' והוינן בה: למעוטי מאי <ref>דלא תנן במתניתין בהדיא - הא תנא ליה רישא '''נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרין ולא בפסולין'''</ref>? - רב פפא אמר: למעוטי מלך <ref>דתנן ביה <small>(סנהדרין פ"ב מ"ב דף יח,א)</small> '''לא מעיד ולא מעידין אותו'''</ref>; רב אחא בר יעקב אמר: למעוטי משחק בקוביא <ref>בעירבון, דהוי גזלן מדרבנן ופסול לעדות</ref>; והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי <ref>דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו, כמו וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי <small>([[שמואל ב כג, כא]])</small>; כך מפרש בבבא קמא <small>(דף עט,ב)</small></ref>, ורבנן הוא דפסלוהו, ולא קא חיילא עליה שבועה?

שאני התם, דאמר קרא: <ref>([[ויקרא ה, א</ref>]]) [וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע] אִם לוֹא יַגִּיד [וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ] <ref>משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל הדין</ref> - והאי לאו בר הגדה הוא כלל <ref>והאי לא מהניא הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן</ref>.

דתנו רבה ורב יוסף בשאר סיפרי דבי רב <ref>דלאו תורת כהנים: ספר וידבר [במדבר] ואלה הדברים</ref>: '''מניין ליום הכפורים שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? - תלמוד לומר: ''<ref>([[ויקרא טז, לא</ref>]]) [שַׁבַּת]'' שַׁבָּתוֹן ''[הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם]'' – שבות ''<ref>וגבי עינוי כתיב, וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינה מלאכה גמורה - הכי נמי שבתון דגבי עינוי דכתיב שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם - להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי</ref>.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש [ספרא צו פרשתא י הלכה ד]: '<ref>גבי חֵלֶב קאי, דעונשו ואזהרתו סמוכים זה לזה: כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ ([[ויקרא ז, כג]]) - הרי אזהרה, וסמיך ליה כי כל אוכל חלב מן הבהמה כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה [... וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ] ([[ויקרא ז, כה]]) הרי עונש</ref>'' אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה ''<ref>אין לי שיהא מוזהר אלא על כשיעור שהוא ענוש עליו כרת, דגבי עונש לא כתיב 'כל' אחלב אלא אאוכל, דכתיב כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב</ref>''; כוי ''<ref>שהוא ספק ואין בו כרת</ref>'' וחצי שיעור ''<ref>שאינו בעונש</ref>'', הואיל ואינו בעונש, יכול אינו באזהרה? תלמוד לומר: ''<ref>([[ויקרא ז, כג</ref>]]) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר]'' כָּל חֵלֶב ''[שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ]’ <ref>הכא כתיב 'כל' אחלב, כלומר: אפילו כל שהוא</ref>!

כוי בריה בפני עצמה היא, דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב אידי בר אבין: 'אף כל' - לאתויי כוי <ref>בכריתות בפרק 'דם שחיטה' <small>(דף כא,א)</small> '''אף כל לאתויי כוי''' דקתני התם 'וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ [בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם] לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה ([[ויקרא ז, כו]]) מה עוף ובהמה מיוחדים וכו' ''מה הפרט מפורש דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בה איסור והיתר, ויש בהן מין בשר - אף כל דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה וכו’''’''; 'אף ''<u>''כל''</u>''' דקתני - לאיתויי מאי? אמר רב אדא בר אבין: לאתויי דמו של כוי''</ref>; כוי ספיקא הוא, איצטריך קרא לרבויי ספיקא? אלא בריה שאני - הכא נמי בריה שאני.

תנו רבנן [הברייתות להלן מתוך ספרא אחרי מות פרשתא ה פרק ז, בשנויים]: '<ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]]) [וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ] תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם [וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם]; יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער?

תניא אידך: ' תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם <ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]])''; יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער?''

''תלמוד לומר: ''תְּעַנּו <ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]])'', וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;''

''תלמוד לומר: ''תְּעַנּו <ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]])'', וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;''

''תלמוד לומר: ''תְּעַנּו <ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]])'', וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;''

''תלמוד לומר: ''תְּעַנּו <ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]])'', וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;''

''תלמוד לומר: ''תְּעַנּו <ref>([[ויקרא טז, כט</ref>]])'', וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;''

''ואם נפשך לומר ''<ref>ואם יש בידך להשיב על זה - הרי ראיה אחרת דקרא של תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם - עינוי שהוא אבידת הנפש בתוך חלל הגוף מיירי</ref>'': הרי הוא אומר: ''<ref>([[ויקרא כג, ל</ref>]]) [וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה]'' וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא ''[מִקֶּרֶב עַמָּהּ]'' - ענוי שהוא אבידת הנפש, ואיזה זה זה? - אכילה ושתיה'''

וכי תימא 'בעריות <ref>כלומר: עינוי דתשמיש</ref> קא מישתעי קרא <ref>דתשמיש נמי אקרי 'עינוי', כדלקמן <small>כד([[ביאור:בבלי יומא דף עז#עמוד א|לקמן דף עז,א]])</small>, וחייבין עליו כרת במקום אחר, כגון עריות</ref>' – '''הרי הוא אומר וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ: ענוי שיש בו אבידת נפש ואי זה זה? - זה אכילה ושתיה'''.

דבי רבי ישמעאל תנא [ספרא אחרי מות פרשתא ה פ"ז ה"ד]: 'נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי <ref>וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ <small>([[דברים ח, ג]])</small></ref>; מה להלן ענוי = רעבון, אף כאן ענוי = רעבון.'

ונילף <ref>([[בראשית לא, נ</ref>]]) מ-אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי [וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ] <ref>דמוקי ליה ([[ביאור:בבלי יומא דף עז#עמוד א|לקמן <small>(דף עז,א]])</small> אתשמיש</ref>?

ונילף מענוי דמצרים, דכתיב <ref>([[דברים כו, ז</ref>]]) [וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ] וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ [וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ], ואמרינן: זו פרישות דרך ארץ!

<ref>([[דברים ח, טז</ref>]]) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר [אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ] לְמַעַן עַנֹּתְךָ [וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ]: רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו <ref>אוכל היום ודואג על למחר</ref>, וחד אמר: אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל <ref>אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן</ref>. <ref>ולית הכא רומיא דקראי, אלא קרא מפרש: המאכילך למען ענותך - אוכל ומעונה.</ref>

אמר רבי זירא: מאי קרא? - <ref>([[קהלת ו, ט</ref>]]) טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ [גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ];

<ref>([[משלי כג, לא</ref>]]) [אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם] כִּי יִתֵּן בכיס בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים - רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: כל הנותן