ביאור:בבלי יומא דף לד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Testbot (שיחה | תרומות)
.
 
Testbot (שיחה | תרומות)
.
שורה 2:
{{ביאור:עמוד א}}
{{ביאור:באדיבות גמרא נוחה}}
''תלמוד לומר: ''<ref>([[ויקרא ו, ה</ref>]]) [וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר]'' וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה ''[וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים], ואמר רבא: הָעֹלָה - היא עולה ראשונה. <ref>'העולה' משמע תהא ראשונה, דאי לאורויי בעלמא אתא, שיקטירו עליה עולה ושלמים - נכתוב 'וערך עליה'.</ref>
 
 
 
''תלמוד לומר: ''<ref>ויקרא ו,ה</ref> [וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר]'' וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה ''[וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים], ואמר רבא: הָעֹלָה - היא עולה ראשונה. <ref>'העולה' משמע תהא ראשונה, דאי לאורויי בעלמא אתא, שיקטירו עליה עולה ושלמים - נכתוב 'וערך עליה'.</ref>
 
'''ומנחה לחביתין''' - [ויקרא כג,לז: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה’] עֹלָה וּמִנְחָה [זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ] <ref>לימדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד, ולא יפסיקו חביתין בין עולה למנחת התמיד</ref>;
 
'''וחביתין לנסכים''' - שום מנחה <ref>הואיל וחביתין אף הן מנחה, והזקיקם הכתוב עם התמיד, דכתיב בה <small>([[במדבר כח, ה]])</small> וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה [בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין [פסוק ו] עֹלַת] תָּמִיד [הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה’] - אף היא תהא סמוכה לתמיד אחר מנחת נסכים, כדכתיב עֹלָה וּמִנְחָה</ref>;
 
'''ונסכים למוספין''' – ([[ויקרא כג, לז]]: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה]) זֶבַח וּנְסָכִים [דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ] <ref>למדנו שלא יפסיק קרבן אחר בין זבח לנסכים</ref>;
 
'''ומוספין לבזיכין''' - והתניא '''בזיכין קודמין למוספין'''?
שורה 17 ⟵ 14:
תנאי היא <ref>רבי ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בה, בפסחים בפרק 'תמיד נשחט' <small>(נח,א)</small></ref>.
 
אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין: לאו מי אמרת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר להקדים - הכא נמי בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] [יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם <ref>([[ויקרא כד, ח</ref>]])] - לאחר <ref>ולשון בְּיוֹם משמע באור עצום היום, ולא בבקרו</ref>;
 
מאי טעמא דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין?
 
גמר חוקה חוקה מחביתין <ref>בחביתין כתוב <small>([[ויקרא ו, טו]])</small> חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר, ובבזיכין כתיב <small>([[ויקרא כד, ט]])</small> קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם, ואכולה מילתא קאי, וגמרינן מיניה שתקדים למוספין כחביתין</ref>;
 
אי מהתם גמר, ליגמרה כולה מילתא מהתם <ref>להקדימן אף לנסכים</ref>?
שורה 29 ⟵ 26:
קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים:
 
מני?: אי רבנן <ref>דאמרי בפרק קמא <small>([[יומא טו, א]])</small> בקטרת מפסיק להטבת נרות</ref> - בין דם לנרות מיבעי ליה <ref>בין עבודת הדם לעבודת הנרות קודם שיגמרם</ref>; אי אבא שאול - בין נרות לאיברים מיבעי ליה!?
 
לעולם רבנן היא <ref>ניחא ליה לאוקמה כרבנן</ref>, ובסידרא לא קא מיירי <ref>לא דק</ref>.
שורה 37 ⟵ 34:
מנא הני מילי?
 
אמר רבי יוחנן: דאמר קרא <ref>([[במדבר כח, ח</ref>]]) [וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם] כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה [אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’] <ref>כמנחת הבקר - תהא מנחת ערב</ref>: מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים <ref>מנחת הבקר - תהא מאוחרת לקטורת, שהרי אף איברים מאוחרים לה</ref> - אף כאן <ref>אף מנחת הערב</ref> קטורת קודמת לנסכים.
 
אי מה להלן קטורת קודמת לאיברים אף כאן קטורת קודמת לאיברים?
שורה 43 ⟵ 40:
מי כתיב 'כאיברי הבקר' <ref>מי כתיב כאיברי הבקר - כן יהיה איברי הערב, ותידוק מינה: מה איברי הבקר מאוחרים לקטרת אף איברי הערב מאוחרים לה</ref>? כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר כתיב: כמנחת הבקר <ref>תהא מנחת הערב</ref> ולא כאיברי הבקר <ref>איברי הערב</ref>.
 
תנו רבנן: '<ref>([[במדבר כח, ז</ref>]])'' וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין ''[לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד [בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה’]'': ילמד של שחרית משל ערבית ''<ref>מה זה טעון נסכים - אף זה טעון נסכים</ref>''; ''<ref>וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד גבי תמידין כתיב, ולימד על הָאֶחָד שטעון נסכים, ומיהו הָאֶחָד? - הוא של ערבית, דהא מיניה סליק, דכתיב לעיל מיניה <small>([[במדבר כח, ד]])</small>: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, <small>([[במדבר כח, ה]])</small> וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין, <small>([[במדבר כח, ו]])</small> עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה', <small>([[במדבר כח, ז]])</small> וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין</ref>
 
{{ביאור:עמוד ב}}
 
''רבי אומר: ערבית משל שחרית ''<ref>ד-לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד - אדשחרית קאי, שנאמר בו אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר ([[במדבר כח, ד]])</ref>'.
 
בשלמא לרבנן, האי בתמיד של בין הערבים כתיב; אלא רבי, מאי טעמא?
שורה 67 ⟵ 63:
אם היה כהן גדול זקן או איסטניס [מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן]:
 
תניא: 'אמר רבי יהודה: עששיות של ברזל <ref>חתיכות עבות, כמו עֶשֶׁת שֵׁן <small>([[שיר השירים ה, יד]])</small>, ואף לשון חכמים: '''מנורה באה מן העשת''' <small>([[מנחות כח, א]])</small> משי"ש בלעז [מטילי ברזל]</ref> היו מחמין מערב יום הכיפורים, ומטילין לתוך צונן, כדי שתפיג צינתן.';
 
והלא מצרף <ref>הנותן ברזל מן האש למים מצרפו - מחזקו ומקשהו</ref>?
שורה 75 ⟵ 71:
אביי אמר: אפילו תימא שהגיע לצירוף, דבר שאין מתכוין מותר.
 
ומי אמר אביי הכי <ref>דדבר שאינו מתכוין מותר</ref>?: והתניא [ספרא תזריע פרשתא א פ"א ה"ד]: '<ref>([[ויקרא יב, ג</ref>]]) [וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל]'' בְּשַׂר עָרְלָתוֹ - ''<ref>בְּשַׂר - לרבות המנוגע, דמצי למכתב 'ימול ערלתו' וכתב בְּשַׂר - לרבות בשר האמור בנגעים <small>([[ויקרא יג, ב]])</small> אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת</ref>'' אפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ, דברי רבי יאשיה''', והוינן בה: קרא למה לי <ref>הא דבר שאינו מתכוין הוא</ref>? ואמר אביי: לרבי יהודה, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור <ref>אלמא סבירא ליה לאביי דקרא מסייע ליה לרבי יהודה, מדאצטריך קרא למישרייה</ref>!
 
הני מילי בכל התורה כולה <ref>באיסורא דאורייתא, כגון קוצץ בהרת, דכתיב <small>([[דברים כד, ח]])</small> הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, ואמר מר: בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר</ref>, אבל הכא - צירוף דרבנן הוא! <ref>'''ואין שבות במקדש''' לא גרסינן - דהא תלה טעמא באין מתכוין.</ref>
 
משנה:
שורה 89 ⟵ 85:
הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו;
 
בשחר <ref>בגדים שלובש בטבילה זו</ref> היה לובש <ref>מפשתן של מדינת</ref> פלוסין <ref>שהוא חשוב ומעולה</ref> של שנים עשר מנה, בין הערבים <ref>בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה</ref> – הנדויין <ref>שהיו מפשתן של ארץ הינדוין, והיא ארץ כוש, כדמתרגם יונתן בן עוזיאל <small>(ירמיה[[ירמיהו יג, כג]])</small> הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ - הינדוואה</ref>, של שמונה מאות זוז, דברי רבי מאיר;
 
וחכמים אומרים: בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה;