ביאור:בבלי יומא דף לד: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
. |
||
שורה 2:
{{ביאור:עמוד א}}
{{ביאור:באדיבות גמרא נוחה}}
''תלמוד לומר: ''
▲''תלמוד לומר: ''<ref>ויקרא ו,ה</ref> [וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר]'' וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה ''[וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים], ואמר רבא: הָעֹלָה - היא עולה ראשונה. <ref>'העולה' משמע תהא ראשונה, דאי לאורויי בעלמא אתא, שיקטירו עליה עולה ושלמים - נכתוב 'וערך עליה'.</ref>
'''ומנחה לחביתין''' - [ויקרא כג,לז: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה’] עֹלָה וּמִנְחָה [זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ] <ref>לימדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד, ולא יפסיקו חביתין בין עולה למנחת התמיד</ref>;
'''וחביתין לנסכים''' - שום מנחה <ref>הואיל וחביתין אף הן מנחה, והזקיקם הכתוב עם התמיד, דכתיב בה
'''ונסכים למוספין''' – ([[ויקרא כג
'''ומוספין לבזיכין''' - והתניא '''בזיכין קודמין למוספין'''?
שורה 17 ⟵ 14:
תנאי היא <ref>רבי ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בה, בפסחים בפרק 'תמיד נשחט' <small>(נח,א)</small></ref>.
אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין: לאו מי אמרת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר להקדים - הכא נמי בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] [יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם
מאי טעמא דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין?
גמר חוקה חוקה מחביתין <ref>בחביתין כתוב
אי מהתם גמר, ליגמרה כולה מילתא מהתם <ref>להקדימן אף לנסכים</ref>?
שורה 29 ⟵ 26:
קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים:
מני?: אי רבנן <ref>דאמרי בפרק קמא
לעולם רבנן היא <ref>ניחא ליה לאוקמה כרבנן</ref>, ובסידרא לא קא מיירי <ref>לא דק</ref>.
שורה 37 ⟵ 34:
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן: דאמר קרא
אי מה להלן קטורת קודמת לאיברים אף כאן קטורת קודמת לאיברים?
שורה 43 ⟵ 40:
מי כתיב 'כאיברי הבקר' <ref>מי כתיב כאיברי הבקר - כן יהיה איברי הערב, ותידוק מינה: מה איברי הבקר מאוחרים לקטרת אף איברי הערב מאוחרים לה</ref>? כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר כתיב: כמנחת הבקר <ref>תהא מנחת הערב</ref> ולא כאיברי הבקר <ref>איברי הערב</ref>.
תנו רבנן: '
{{ביאור:עמוד ב}}
''רבי אומר: ערבית משל שחרית ''<ref>ד-לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד - אדשחרית קאי, שנאמר בו אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר ([[במדבר כח
בשלמא לרבנן, האי בתמיד של בין הערבים כתיב; אלא רבי, מאי טעמא?
שורה 67 ⟵ 63:
אם היה כהן גדול זקן או איסטניס [מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן]:
תניא: 'אמר רבי יהודה: עששיות של ברזל <ref>חתיכות עבות, כמו עֶשֶׁת שֵׁן
והלא מצרף <ref>הנותן ברזל מן האש למים מצרפו - מחזקו ומקשהו</ref>?
שורה 75 ⟵ 71:
אביי אמר: אפילו תימא שהגיע לצירוף, דבר שאין מתכוין מותר.
ומי אמר אביי הכי <ref>דדבר שאינו מתכוין מותר</ref>?: והתניא [ספרא תזריע פרשתא א פ"א ה"ד]: '
הני מילי בכל התורה כולה <ref>באיסורא דאורייתא, כגון קוצץ בהרת, דכתיב
משנה:
שורה 89 ⟵ 85:
הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו;
בשחר <ref>בגדים שלובש בטבילה זו</ref> היה לובש <ref>מפשתן של מדינת</ref> פלוסין <ref>שהוא חשוב ומעולה</ref> של שנים עשר מנה, בין הערבים <ref>בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה</ref> – הנדויין <ref>שהיו מפשתן של ארץ הינדוין, והיא ארץ כוש, כדמתרגם יונתן בן עוזיאל
וחכמים אומרים: בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה;
|