ביאור:בבלי שבת דף מט: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ביאור:תוכן לגמרא שבת|שבת|מט|4948}}

משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה, שנאמר <ref>([[תהלים סח, יד</ref>]]) [אם תשכבון בין שפתים] כנפי יונה נחפה בכסף [ואברותיה בירקרק חרוץ] מה יונה כנפיה מגינות עליה <ref>מן הצנה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפה, מה שאין כן בשאר עופות</ref> - אף ישראל מצוֹת מגינות עליהן.

טומנין בשלחין <ref>עורות; כמו 'והפשיט' ([[ויקרא א, ו]]) תרגום 'וישלח'</ref> ומטלטלין אותן <ref>בין שטמן בהן בין שלא טמן בהן, דחזו למזגא עלייהו</ref>; בגיזי צמר - ואין מטלטלין אותן <ref>דמוקצות הן לטוות ולארוג</ref>;

אמר להו רבי יונתן ברבי אלעזר: כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא: כנגד 'מלאכה' 'מלאכתו' ו'מלאכת' שבתורה ארבעים חסר אחת <ref>שכתובים בכל התורה, והכי קאמר קרא: <small>([[שמות כ, י]])</small> לא תעשה <u>כל</u> מלאכה - כמנין כל 'מלאכה' שבתורה</ref>.

בעי רב יוסף: <ref>([[בראשית לט, יא</ref>]]) [ויהי כהיום הזה] ויבא הביתה לעשות מלאכתו [ואין איש מאנשי הבית שם בבית] ממנינא הוא או לא?

מי לא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום! <ref>לא ידענא היכא איתמר; ומיהו [אפשר] לענין וי"ו דגחון ([[ויקרא יא, מב]]) אתמר, מדפרכינן לה נמי בקדושין גבי וי"ו דגחון, ומתרצינן: 'אינהו הוו בקיאי בחסרות ויתרות', שמע מינה לענין אותיות איתמר; והכא ליכא לשנויי הכי.</ref>

אמר ליה: כי קא מספקא לי - משום דכתיב <ref>([[שמות לו, ז</ref>]]) והמלאכה היתה דים [לכל המלאכה לעשות אתה והותר] ממנינא הוא <ref>ואי מנינן לתרוייהו - הוו ארבעים, ומדתנן '''אבות מלאכות ארבעים חסר אחת''' איכא חד דלא ממנינא, ובהני תרי דאיכא למימר דלא מלאכה נינהו, ולא ידענא הי מינייהו נפיק, והכי קא מיבעיא ליה: והמלאכה היתה דים ממנינא היא, ומלאכה ממש קאמר, והכי קאמר: המלאכה שהיו עושין היו עושין די לא פחות מן הצורך ולא יותר מן הצורך, כגון רידודי טסין לציפוי הקרשים, לדי היו מרדדין אותם, וכן בטווי של יריעות</ref>, והא - כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס <ref>והאי לעשות מלאכתו הוא דמפיק, ומסייע למאן דאמר במסכת סוטה 'לעשות צרכיו נכנס' - לשכב עמה, אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו 'עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד, רצונך שימחה שמך מביניהם כו'</ref>? או דילמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא <ref>מלאכה ממש הוא, ומסייע לה לאידך</ref>, והאי והמלאכה היתה דים <ref>לאו מלאכה היא, אלא</ref> הכי קאמר: דשלים ליה עבידתא <ref>כדמשמע קרא בהבאת נדבה, וכמאן דאמר 'שלימא ליה עבידתא מלאכת ההבאה': שלא היו צריכין עוד, וכל מידי דרמי עליה דאינש - קרי ליה 'עבידתא', כדאמרינן במסכת סוטה <small>(דף לג.)</small> 'בטילת עבידתא' דאמר סנאה לאייתויא להיכלא, ואינו אלא צבא מלחמה להחריב</ref>?

תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן, דתניא: '''אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן: הם זרעו - ואתם לא תזרעו; הם קצרו - ואתם לא תקצרו ''<ref>הם זרעו וקצרו סמנין לצבוע תכלת ועורות אילים, וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע, ואופה דקתני במתניתין באבות מלאכות - הוא בישול סמנין; אלא דנקט סידורה דפת, והכי מפרש בפרק 'כלל גדול' <small>(לקמן[[ביאור:בבלי שבת דף עד:#עמוד ב|לקמן]])</small></ref>''; הם העלו את הקרשים מקרקע ''<ref>רשות הרבים</ref>'' לעגלה ''<ref>עגלה = רשות היחיד, שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה</ref>'' - ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד; הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע - ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים; הם הוציאו מעגלה לעגלה - ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד'''.