ביאור:בבלי שבת דף ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקונים לדברים שלא עברו טוב בהסבה האוטומטית |
. |
||
שורה 1:
{{ביאור:תוכן לגמרא שבת|שבת|ב|2}}
{{ביאור:עמוד א}}
{{ביאור:באדיבות גמרא נוחה}}
'''שבת פרק ראשון יציאות השבת'''▼
▲'''פרק ראשון יציאות השבת'''
משנה:
יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ;
<ref>'''יציאות השבת''': הוצאות שמרשות לרשות האמורות לשבת; ובגמרא מפרש דהכנסות נמי קא קרי 'יציאות', הואיל ומוציא מרשות לרשות; ושתים שהן ארבע בחוץ<ref>'''ושתים שהן ארבע בחוץ''': שתים מן התורה: הוצאה והכנסה דעני העומד בחוץ, ושתים מדבריהם: כשהמלאכה נעשית על ידי שנים, זה עוקר וזה מניח - לכתחלה אסור, ואם עשה – פטור, כדיליף בגמרא <SMALL>דף ג.</SMALL> 'שנים שעשאוה – פטורים'.</ref>;▼
'''שהן ארבע''' - מדבריהם הוסיפו <u>שתים</u> לאסור לכתחלה, ואם עשה – פטור; ולקמן מפרש להו ואזיל;
▲
כיצד?
שורה 19 ⟵ 26:
2. או שנטל מתוכה והוציא <ref>החפץ והניח ברשות הרבים, שעשה מלאכה שלמה - והרי שתים מן התורה לעומד בחוץ</ref>
- העני חייב <ref>דעביד ליה עקירה ברשות היחיד והנחה ברשות הרבים</ref> ובעל הבית פטור <ref>פטור לגמרי, ואפילו לכתחלה מותר, דהא לאו מידי עבד! והכי מפרש בגמרא <small>(דף ג.)</small></ref>.
3. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני,
שורה 31 ⟵ 36:
5. פשט העני את ידו לפנים <ref>דעביד ליה עקירה</ref> ונטל בעל הבית מתוכה <ref>והניח בפנים ועביד ליה בעל הבית הנחה</ref>,
6. או שנתן לתוכה <ref>דעביד ליה בעל הבית עקירה</ref> והוציא <ref>העני, והניח</ref> - שניהם פטורין <ref>שלא עשה האחד מלאכה שלימה; אבל אסורין לעשות כן לכתחלה, שמא יבואו כל אחד ואחד לעשות מלאכה שלימה בשבת;
הרי שתים מדבריהם: אחת לעני בחוץ, ואחת לבעל הבית בפנים; ואי תימא שנים הן לכל אחד ואחד: עקירה לעני ועקירה לבעל הבית, הנחה לעני והנחה לבעל הבית - לקמן פריך לה, ומשני: דלא חשיב אלא עקירות שהן תחלת המלאכה ואיכא למימר שמא יגמרנה</ref>;▼
▲הרי שתים מדבריהם: אחת לעני בחוץ, ואחת לבעל הבית בפנים; ואי תימא שנים הן לכל אחד ואחד: עקירה לעני ועקירה לבעל הבית, הנחה לעני והנחה לבעל הבית -
7. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה,
שורה 44 ⟵ 46:
גמרא:
תנן התם <ref>במסכת שבועות פ"א מ"א</ref>: 'שבועות <ref>של ביטוי להרע או להיטיב</ref> שתים <ref>שתים הן להתחייב עליהן קרבן עולה ויורד האמור בפרשה ([[ויקרא ה]]), דנפקי מ'להרע או להטיב' דמשמע להבא: "אוכַל" ו"לא אוכל"</ref> שהן ארבע <ref>יש לך לרבות עוד שתים מריבוי הכתוב לכל אשר יבטא האדם ([[ויקרא ה ד]]) לרבות לשעבר: "אכלתי" - ולא אכל, "לא אכלתי" - ואכל</ref>'',''
{{ביאור:עמוד ב}}
''ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע, מראות נגעים שנים שהן ארבע, יציאות השבת שתים שהן ארבע'''; מאי שנא הכא דתני '''שנים שהן ארבע בפנים ושנים שהן ארבע בחוץ''', ומאי שנא התם דתני '''שתים שהן ארבע''' ותו לא?
<ref>'''ידיעות הטומאה''' האמורות בקרבן עולה ויורד
'''שהן ארבע''' יש לך לרבות עוד שתים מריבוי ונעלם ונעלם שתי פעמים ([[ויקרא ה
▲<ref>'''ידיעות הטומאה''' האמורות בקרבן עולה ויורד <SMALL>ויקרא ה,ב:-ג</SMALL> או נפש כי תגע [ויקרא ה,ב: או נפש <u>אשר</u> תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם; וכן [ויקרא ה,ג: <u>או כי יגע</u> בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם], ואמרינן במסכת שבועות <SMALL>פ"א דף ז ע"ב</SMALL> שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו: שלאחר שנטמא אכל קודש או נכנס למקדש, וילפינן התם <SMALL>דף ד.</SMALL> שאינו מתחייב אלא בידיעה תחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים, כגון שידע שנטמא ונעלם ממנו טומאה ואכל קדש, ומשאכל - ידע שאכלו בטומאה; שתים הן ממשמעות הכתוב <SMALL>ויקרא ה,ב</SMALL> ונעלם ממנו והוא טמא - משמע שנעלם ממנו טומאה אבל זכור הוא שאכל קדש, ושזה מקדש - הרי שתים: העלם טומאה לגבי קדש [1], והעלם טומאה לגבי מקדש [2]
▲'''שהן ארבע''' יש לך לרבות עוד שתים מריבוי ונעלם ונעלם שתי פעמים [ויקרא ה, פסוקים ב ו-ג] - לרבות את הזכור לטומאה אבל נעלם ממנו קדש: כסבור
'''מראות נגעים''' ליטמא בהן - שנים הן: 'שאת' ו'בהרת'
'''שהן ארבע''' מריבוי 'ספחת', שהוא משמע טפילה, כמו ספחני נא אל אחת וגו'
אלא אמר רב פפא: הכא דעיקר שבת הוא, תני חיובי <ref>כדמפרש לקמיה: שתי הוצאות ושתי הכנסות, וכולן לחיוב ביחיד שעשאם: עני לבדו או בעל הבית ▼
הכא - דעיקר שבת הוא - תני אבות ותני תולדות <ref>יציאות והכנסות: שהיציאות - אבות הן, דמ'ויעבירו קול במחנה ([[שמות לו ו]]) לא משמע אלא הוצאות, אלא מסברא אמרינן <small>(בריש 'הזורק' דף צו:)</small>: '''מכדי מרשות לרשות קפיד קרא, מה לי אפוקי מה לי עיולי'''</ref>; התם - דלאו עיקר שבת הוא - אבות תני, תולדות לא תני: אבות מאי ניהו? -יציאות, ויציאות תרי הויין <ref>דעני ודבעל הבית ומאי שהן ארבע דקתני התם</ref>! וכי תימא 'מהן לחיוב ומהן לפטור <ref>יציאות דעני ודבעל הבית לחיוב, ויציאות שתים של פטור: שתי עקירות של הוצאה, כגון: פשט בעל הבית ידו מלאה לחוץ ונטל עני מתוכה - הרי פטור של בעל הבית דקחשיב ליה תנא דמתניתין, וכגון פשט העני ידו ריקנית לפנים ונתן בעל הבית לתוכה - הרי פטור שני של הוצאה <small>(ס"א של עני)</small> שהוא אסור לכתחלה, דגזרינן שמא יעשה הנחה על עקירתו, והיינו 'שהן ארבע' דקתני התם</ref>' - והא דומיא דמראות נגעים קתני: מה התם כולהו לחיובא <ref>שבאיזו מהן שנטמא בה ונכנס למקדש חייב</ref> - אף הכא נמי כולהו לחיובא! <ref>ולהכי פריך ממראות נגעים, דאילו שבועות וידיעות - פלוגתא היא, דאיכא מאן דאמר בשבועות <small>(דף כה.)</small> אינו חייב אלא על העתיד לבא, ובידיעות נמי איכא למאן דאמר <small>(שם יד:)</small> אינו חייב אלא על העלם טומאה.</ref>
▲אלא אמר רב פפא: הכא דעיקר שבת הוא, תני חיובי <ref>כדמפרש לקמיה: שתי הוצאות ושתי הכנסות, וכולן לחיוב ביחיד שעשאם: עני לבדו או בעל הבית לבדו</ref> ופטורי; התם דלאו עיקר שבת הוא - חיובי תני, ופטורי לא תני.
חיובי מאי ניהו? – יציאות <ref>כלומר: 'יציאות' קתני, דמשמע הוצאה; לכך מתמה: הי מחיובי קתני? על כרחך יציאות לחודייהו, ותרתי הוא דהויין ומשני הכנסות נמי קתני בהדייהו</ref>;יציאות תרתי הויין?!
שתים דהוצאה ושתים דהכנסה.
שורה 96 ⟵ 70:
והא 'יציאות' קתני?
אמר רב אשי: תנא - הכנסה נמי 'הוצאה' קרי לה; ממאי? - מדתנן 'המוציא מרשות לרשות חייב' <ref>קחשיב מנין אבות מלאכות בפרק 'כלל גדול'</ref>; מי לא עסקינן דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד, וקא קרי לה 'הוצאה' <ref>דהא על כרחך אהכנסה נמי חייב, כדקתני מתניתין: 'העני חייב', וקתני 'המוציא'</ref>!
וטעמא מאי?
שורה 106 ⟵ 76:
כל עקירת חפץ ממקומו - תנא 'הוצאה' קרי לה.
אמר רבינא: מתניתין <ref>דהכא</ref> נמי דיקא <ref>דהכנסה נמי קרי הוצאה</ref>, דקתני יציאות <ref>ועל כרחיך לא מצית מפרש לה דיציאות לחודייהו קאמר, ומאי שהן ארבע - חיובי ופטורי</ref> וקא מפרש הכנסה לאלתר <ref>דהא מפרש הכנסה ברישא, דקתני '''כיצד? - פשט העני את ידו לפנים''', דהיינו הכנסה, וקתני לה בפירושא דיציאות! אלמא הכנסה נמי קרי לה 'הוצאה'</ref>!
שמע מינה.
רבא אמר: <ref>דקשיא לך לישנא דיציאה בין הכא בין התם?</ref> רשויות קתני: 'רשויות שבת שתים <ref>רשות היחיד ורשות הרבים - שהן ארבע בפנים כו', כלומר: ועל ידיהן יש לך ארבע איסורין בפנים, וכנגדן בחוץ, ומהן לחיוב, ומהן לפטור; וההיא דשבועות - כולהו לחיובא כדאוקימנא</ref>.
אמר ליה רב מתנה לאביי: הא תמני הויין? תרתי סרי הויין <ref>ארבעה חיובי ותמניא פטורי: שתי עקירות לעני בלא הנחה, ושתי הנחות בלא עקירה, וכן לבעל הבית, כגון: פשט העני את ידו מליאה לפנים ונטל בעל הבית מתוכה - הרי עקירה לעני והנחה לבעל הבית; או שנתן לתוכה והוציא - הרי עקירה לבעל הבית והנחה לעני, וכן 'פשט בעל הבית כו' כדקתני לה</ref>!?▼
▲הבית, כגון: פשט העני את ידו מליאה לפנים ונטל בעל הבית מתוכה - הרי עקירה לעני והנחה לבעל הבית; או שנתן לתוכה והוציא - הרי עקירה לבעל הבית והנחה
וליטעמיך שיתסרי הויין <ref>דאיכא למיחשב נמי הנך פטורי דמיתנו גבי חיובי: העני חייב ובעל הבית פטור, וכן בעל הבית חייב והעני פטור</ref>!?
אמר ליה: הא - לא קשיא: בשלמא
{{כותרת תחתונה גמרא מבוארת|שבת|ב|2}}
| |||