תענית ה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ששקולה כשתים''' - דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל:

'''והאמר מר''' - במועד קטן {{הפניה-גמ|מועד קטן|כח|א}} זו מיתתו של שמואל הרמתי ולא כרת היא במסכת שמחות (פ"ג) מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה:

'''ימיו של שמואל נ"ב שנה''' - דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב ([[שמואל א א]]) וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר ([[במדבר ח]]) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (בבכורות) ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה:

'''קפצה''' - הלבין שערו:

'''נחמתי''' - ורצה הקב"ה הוא להורגו מיד: שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו'. שוין הן:

'''מעשה ידיהן''' - יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין {{הפניה-גמ|עירובין|נד|ב}} יצא משה ושנה להן אהרן פירקו:

'''כי זוטר''' - בחור:

'''מרנני כולי עלמא אבתריה''' - דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו:

'''וכי מה ענין גבעת בנימין אצל רמה''' - בהר אפרים:

'''שישב ב' שנים ומחצה''' - כדמפרש בסדר עולם שמלך מחצית שנת עשתי עשרה ושנים עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים:

'''מי מידחי גברא כו'''' - דאידחי שמואל מקמי דוד:

'''במעשיהם לא נאמר''' - דמשמע בעבור חטא:

'''אלא באמרי פי''' - מפני דבר שגזרתי כגון האי מעשה דשמואל:

'''שמא יקדים קנה''' - כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום מאכל ומשתה הולך דרך הושט:

'''ה"ג לימא לן מר מידי''' - ולא גרסינן חד לחבריה:

'''לא מת''' - אלא חי הוא לעולם:

'''בכדי''' - וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה ([[בראשית נ]]) ויחנטו (אותו) ויספדו (לו):

'''מקרא אני דורש''' - והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:

'''מה זרעו בחיים''' - כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:

'''אף הוא בחיים''' - שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:

'''כל האומר רחב רחב מיד נקרי''' - נעשה בעל קרי:

'''לא איכפת לי''' - איני חושש:

'''ביודעה''' - היינו נמי מכירה:

'''כי הוה מיפטר''' - רב נחמן מרב יצחק:

'''והיה צילו נאה''' - שזה צריך לאדם עייף לנוח תחתיו:

'''ופירותיו מתוקין''' - לרעב:

'''ואמת המים''' - לצמא:<קטע סוף=ר/>