סוכה נו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
 
שורה 17:
<קטע התחלה=ר/>
 
'''גמ' והני תרתי מאי עבידתייהו''' - אדר' יהודה קאי דאמר הנכנס נוטל שבע:
 
'''בשכר הגפת דלתות''' - שמשמר הנכנס מגיף הדלתות ערבית שפתח אותן משמר היוצא:
 
'''ונימא ליה''' - יוצא לנכנס:
 
'''דל בדל''' - הסר חוק זה מכאן בשביל שיסירוהו אצלך אם תטול עכשיו שבע יטול לשבת הבאה משמר הנכנס שבע ואתה טול עתה בשוה כדי שתטול גם אתה לשבת הבאה בשוה דל הסר כמו דל רגלים (ר"ה דף ז:) וכדגרסינן בריש מסכת (דף ב.) דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה דל דפנות ליכא צל סוכה דל מעשר בהמה (ר"ה דף ז:):
 
'''בוצינא טבא מקרא''' - משל הדיוט הוא האומר לחבירו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה לתולשה עכשיו תלוש ואם תרצה להניחה עד שתיגדל ותיעשה קרא הניחה ותגדל טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה לזה ה"נ גבי משמרות מי שראוי ליטול עכשיו לא ימתין לשבת הבאה:
 
'''ובמוספין חולקין''' - כי היכי דפלגי בלחם הפנים משמר הנכנס והיוצא פלגי נמי בעורות המוספין של כל שבת:
 
'''ובזיכין''' - מסלקין ומסדרין לחם הפנים ומקטירין שני בזיכי לבונה שסילקו מעל השלחן והן מתירין את הלחם באכילה כדכתיב והיה ללחם לאזכרה:
 
'''האי תנא לא איירי בחלוקה כלל''' - ואם תאמר מאחר שהמשמר היוצא עושה המוספין היאך יחלקו בהם משמר הנכנס אינהו נמי מהפכי בהו בצינורא על המזבח כל היום לאחר שיצא משמר היוצא ומתניתין דאיירי בחלוקה ולא תנא חלוקה דמוספין היינו טעמא דלא אותביה דאיכא למימר תנא דמתניתין איידי דאיירי בלחם הפנים דרגלים הוא איירי בלחם דשאר ימות השנה ואגב גררא בעלמא נסב חלוקה בשארי שבתות:
 
'''נכנסין''' - לעזרה:
 
'''כדי שיראו נכנסין''' - טעמא דמתניתין קא מפרש וגמרא היא:
 
'''מרים בת בילגא''' - ממשמר בילגה היתה וכן שמה:
 
'''כשנכנסו יוונים להיכל''' - בימי מתתיהו בן יוחנן:
 
'''לוקוס''' - הוא זאב בלשון יווני:
 
'''וכששמעו חכמים בדבר''' - לאחר שגברה יד בית חשמונאי:
 
'''סתמו חלונה''' - של משמרה ולקמן פריך ומשום דידה קנסינן לכולה משמרה:
 
'''משמרתו של בילגה שוהה לבא''' - כשהגיע שבת שלה לא היו באים ומוכחא מילתא שאין העבודה חביבה עליה:
 
'''ונכנס ישבב אחיו''' - סדר משמרות בילגה אחר ישבב וכשישבב יוצא בילגה נכנס וכששהה משמרת בילגה לבא עיכבן ישבב במשמרתו ולא יצא לפיכך קנסוה:
 
'''ואע"פ שכל שכיני הרשעים לא נשתכרו''' - דאוי לרשע אוי לשכינו:
 
'''שכיני בילגה נשתכרו''' - היינו ישבב:
 
'''שבילגה לעולם חולקת בדרום''' - ואפי' בכניסתו וישבב לעולם בצפון אף ביציאתו שהרי בילגה נכנס אחריו ושבח הוא להם לחולקי צפון:
 
'''משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה''' - כלומר אפי' לאבוה מי הוה לן למיקנסיה:
 
'''שותא דינוקא בשוקא דאבוה או דאימיה''' - משל הדיוט הוא מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע אף (זה) אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה כן שותא דיבור כמו לא תיפוק לכו שותא (ב"ב דף לט.) ובקדושין (דף ע.) שותא דמר לא ידענא:
 
'''אוי לרשע ואוי לשכינו''' - בתורת כהנים תניא וחלצו את האבנים נגע באבן שבמקצוע שניהן חולצין ואע"פ שהנגע לא נראה אלא בביתו של זה מחמת שהיתה עינו צרה בכליו חבירו לקה בשבילו מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו וממילא טוב לצדיק טוב לשכינו דמדה טובה מרובה:<קטע סוף=ר/>
</div>