|
<קטע התחלה=ר/>
'''בשלמא''' - ירמיה וחנמאל דכתיב ויבא אלי חנמאל בן דודי כדבר ה' ([[ירמיהו לב]]) ברוך ושריה מצינו שהיו תלמידי ירמיה ברוך דכתיב מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו ([[ירמיהו לו]]) ושריה בתוך ספר ירמיה (נא) הדבר אשר צוה ירמיה את שריה בן מחסיה וגו' ומצינו בתלמידי נביאים שהיו נביאים נחה רוח אליהו על אלישע ויהושע תלמיד משה ולקמן תניא בברייתא ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל ומרדכי וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתיים לדריוש:
'''ישמעאל בן נתניה''' - הוא שהרג את גדליהו בן אחיקם הצדיק:
'''בשנת שתים לדריוש''' - האחרון נתנבאו לבני הגולה שיחזרו לבית המקדש שנתבטלה המלאכה זה שמונה עשרה שנה על ידי שמרונים משהתחילו בה בימי כורש:
'''בגדה יהודה''' - סיפיה דקרא ובעל בת אל נכר:
'''בשמה זינתה''' - המזכיר את שמה נגרר אחר תאות זנות:
'''נקרי''' - רואה קרי:
'''ה"ג מאי אמר''' - כשצעק צעקה גדולה ומרה מה היה אומר בצעקתו:
'''רב אמר''' - כך היה צועק:
'''גבה המן מאחשורוש''' - שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש:
'''גבר מלכא עילאה''' - כינוי הוא להיפוך בלשון נקיה:
'''ותתחלחל''' - נתמסמס חלל גופה:
'''שחתכוהו מגדולתו''' - בימי אחשורוש שהרי בלשצר השליטו תלתא במלכותו וכן דריוש המדי שנאמר ועלה מנהון סרכיא תלתא די דניאל חד מנהון ([[דניאל ו]]) וכן כורש שנאמר ודניאל הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה (שם) וכשמלך אחשורוש חתכו מגדולתו:
'''ואלו איהו''' - דניאל לא אזיל להשיב שליחותו:
'''על הקלקלה''' - שהיתה אסתר מונעת לבא אל המלך לפיכך לא השיב התך את שליחותו ואסתר שלחה דבריה ע"י אחרים:
'''עד עכשיו''' - נבעלתי באונס:
'''ועכשיו''' - מכאן ואילך מדעתי:
'''אבדתי ממך''' - ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה:
'''יו"ט ראשון של פסח''' - שהרי בי"ג בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן וי"ד וחמשה עשר וששה עשר התענו ובששה עשר נתלה המן בערב:
'''דעבר ערקומא דמיא''' - לאסוף היהודים שבעבר השני:
'''שופת את הקדרה''' - מושיבה על הכירה היא קרויה שפיתה:
'''וזה בא בפרוזבולי''' - מרדכי בא אליו בטענת עושר המן בא בטענת עוני שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם:
'''בולי''' - לשון עושר כדאמרינן {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|לז|א}} ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שביהודה:<קטע סוף=ר/>
</div>
| 