ביאור:זכור את אשר עשה לך עמלק - ובנים לא יומתו על אבות: הבדלים בין גרסאות בדף

ייתכן שהמשפט "{{צ|תוכן= תִּמְחֶה אֶת}} {{צ|תוכן= - זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם}} " הוא לא מצוה אלא הודעה: ה' מודיע לבני ישראל, שבעתיד הם יצטרכו למחות את זכר עמלק מתחת השמיים. אבל, לא הם יחליטו מתי לעשות זאת, אלא הוא, כמו שהוא אומר במקום אחר (שמות יז14-16): "{{צצמ|תוכן= כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; כִּי- <span style="text-decoration:underline">מָחֹה אֶמְחֶה</span> אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... וַיֹּאמֶר 'כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, <span style="text-decoration:underline">מִלְחָמָה לה'</span> בַּעֲמָלֵק, מִדֹּר דֹּר|מקור=שמות יז יד}} " (ע"ע "ראו [http[ביאור://he.judaism.wikia.com/wiki/Tnk1/tora/amlq_axryutעל מי מוטלת האחריות למחות את זכר עמלק?|על מי מוטלת האחריות למחות את זכר עמלק?] "])

המצוה "{{צ|תוכן= וּבָנִים לֹא}} {{צ|תוכן= - יוּמְתוּ עַל}} {{צ|תוכן= - אָבוֹת}} " נאמרה לבית-דין אנושי, והיא לא מחייבת את ה' עצמו, שהוא (שמות כ4) "{{צצמ|תוכן= פקד עון אבת}} {{צ|תוכן= עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי|מקור=שמות כ ד}} ", כי ה' יודע את כל מעשי בני האדם, ויודע מתי הבנים "אוחזים מעשי אבותם בידם" וראויים להיפקד על עוון אבותם. לכן, ה' יכול לזכור את עוון עמלק, ולפקוד אותו על דור של עמלקים שאוחזים מעשי אבותם בידם.

אבל לבני- אדם אסור להמית בנים בעוון אבותם, כי תמיד קיימת אפשרות שהבנים חזרו בתשובה ואינם אוחזים מעשי אבותם בידם, ואז זה יהיה עוול להמית אותם (ע"עראו [[ביאור:איש בחטאו ימות|איש בחטאו יומת]] ). לכן, בני-ישראל לא מצווים להחליט בעצמם מתי למחות את זכר עמלק, אלא רק לזכור את מעשי עמלק, כדי שכאשר ה' יחליט שהם צריכים למחות את זכר עמלק - הם יבינו את הרקע ההסטורי להחלטה זו, ויוכלו למחות את העמלקים ללא רחמים.

לפי זה, שיעור הכתוב הוא "כאשר, במצות ה',{{צ|תוכן= תִּמְחֶה אֶת}} {{צ|תוכן= - זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם -- לֹא תִּשְׁכָּח}} את מעשיו הרעים, כדי שתדע על מה אתה מוחה אותו".

ואכן, מצוות מחיית עמלק מעולם לא התקיימה ביוזמתם של בני ישראל: היוזמה באה מה', ששלח את שמואל הנביא לומר לשאול המלך ( שמ"א טו2-3): "{{צצמ|תוכן= כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: ' <span style="text-decoration:underline">פָּקַדְתִּי</span> אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל- אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר|מקור=שמואל א טו א}} .