ביאור:בבלי שבת דף כא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
. |
||
שורה 42:
מכל מקום קשיא!? [שהתנא קמא אוסר, ודברי רבה מתאימים לתנא קמא, וכיצד חשב אביי להקשות מתוספתא זו? ועוד: אולי ההיתר של רבן שמעון בן גמליאל] מאי? לאו להדליק <ref>היו כורכים שתדליק הפתילה עם האגוז</ref>?
לא, להקפות <ref>לא היו מדליקין האגוז, אלא סומך עליה הפתילה להציפה שלא תטבע בשמן; ויצף הברזל מתרגמינן 'וקפא פרזלא' <small>
[שאל אביי, או שואלים לפי שיטתו] אי להקפות, מאי טעמא דתנא קמא?
שורה 122:
והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך'.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא: חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין <ref>העתידים לבא</ref>, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין <ref>שיצאו כבר, וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין</ref>, וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג <ref>פרי החג מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס</ref> וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין <ref>מקרא ילפינן לה במנחות בפרק 'שתי הלחם' <small>
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין.
שורה 130:
אם היה דר בעלייה <ref>שאין לו מקום בחצרו להניחה שם</ref> - מניחה <ref>מבפנים</ref> בחלון הסמוכה לרשות הרבים <ref>כנגד חלון הסמוך לרשות הרבים</ref>;
ובשעת הסכנה <ref>שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין <small>
אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה <ref>לעשות היכר לדבר</ref>, ואי איכא מדורה <ref>אש</ref> - לא צריך <ref>לא צריך נר אחרת, לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא</ref>, ואי אדם חשוב הוא <ref>שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה</ref>, אף על גב דאיכא מדורה - צריך נר אחרת <ref>דאי לא - לא הוי היכר</ref>.
| |||