תו"א על שמות כא לג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{צ|ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו}} -

* {{צתב|נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו כו': מתניתין דלא כר' יהודה, דתניא: רבי יהודה מחייב על נזקי כלים בבור. מאי טעמא דרבנן? - דאמר קרא '''ונפל שמה שור או חמור''' - שור ולא אדם, חמור ולא כלים. ורבי יהודה? - '''או''' לרבות את הכלים. ורבנן? - '''או''' מבעי ליה לחלק. ורבי יהודה? - לחלק מ'''ונפל''' נפקא. ורבנן? '''ונפל''' טובא משמע. אימא '''ונפל''' כלל, '''שור וחמור''' פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור וחמור אין, מידי אחרינא לא? - אמרי '''בעל הבור ישלם''' חזר וכלל: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש בעלי חיים, אף כל בעלי חיים. אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא, אף כל דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא, אבל עופות לא? אם כן, נכתוב רחמנא חד פרטא. הי נכתוב? אי כתב '''שור''' הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא, ואי כתב רחמנא '''חמור''' הוא אמינא קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא! אלא אמר קרא '''והמת יהיה לו''' - כל דבר מיתה. בין לרבנן דקא ממעטי להו לכלים, ובין לרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים, כלים בני מיתה נינהו?! - אמרי, שבירתן זו היא מיתתן. ולרב, דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו, בין לרבנן בין לרבי יהודה, כלים בני הבלא נינהו?! אמרי, בחדתי, דמיפקעי מהבלא. האי '''והמת יהיה לו''' מבעי ליה לכדרבא, דאמר רבא "שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו"! אלא, אמר קרא '''כסף ישיב לבעליו''' - לרבות כל דאית ליה בעלים. אי הכי, אפילו כלים ואדם נמי! - אמר קרא '''שור''' ולא אדם '''חמור''' ולא כלים. ולרבי יהודה, דקא מרבי להו לכלים - בשלמא '''שור''' ממעט ביה אדם אלא '''חמור''' מאי ממעט ביה? - אלא אמר רבא: '''חמור''' דבור לרבי יהודה '''ושה''' דאבידה לדברי הכל קשיא.|בבא קמא|נג|ב}}

 

<noinclude>