ביאור:משלי ט ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
.
 
.
שורה 5:
 
==אל תטיף מוסר ללץ! '''==
המשפט הראשון - {{צ|תוכן=יסר לץ לקח לו קלון}} - הוא ברור: מי שמנסה להטיף <span style="font-weight: bold;"> מוסר</span> לאדם <span style="font-weight: bold;"> לץ</span> ( [[ל-ביאור:לץ = אות-יחסאדם שמציינתרע פניהשלועג מדבר אל דבר, קירבה בזמן, מטרת פעולה, שייכות, תוצאת פעולה, יחס הפעול, לפי-, על אודות-cלטוב|= ציניקן, המזלזל ולועג לחכמים]] ), לא יצליח להוכיח אותו, אלא רק <span style="font-weight: bold;"> ייקח לעצמו קלון</span> = בושה וביזיון, כי הלץ ילעג לו, יקלל ויבזה אותו;
 
והמסקנה, כפי שנאמר בפסוק הבא, {{צ|תוכן=אל תוכח לץ, פן ישנאך...}} - אל תטרח להוכיח אנשים המזלזלים ובזים לאחרים.
שורה 18:
2. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, ומי שמוכיח את הרשע, גם הוא לוקח - <span style="font-weight: bold;"> לוקח</span> לעצמו את <span style="font-weight: bold;"> מומו</span> של הרשע, כי הרשע מבזה אותו ואומר לו "גם אתה רשע כמוני"{{קטן|(מלבי"ם)|}};
 
3. מי שמוכיח את הרשע, הרשע עלול להכות אותו ולהטיל בו <span style="font-weight: bold;"> מום</span> גופני (ראו [[ביאור:רשע = היפך צדק; השונא את הישרים ואת המתנגדים; מי שיצא חייב במשפט|רשע = שונא ומזיק]] );
 
4. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, וכן גם מי <span style="font-weight: bold;"> שמוכיח</span> את <span style="font-weight: bold;"> הרשע</span> על <span style="font-weight: bold;"> מומו</span> , על פגם שיש בו, גם הוא <span style="font-weight: bold;"> לוקח לו קלון</span> {{קטן|(דעת מקרא)|}}.
שורה 35:
::*החצי הראשון מדבר על מי <span style="font-weight: bold;"> שיוסר</span> לץ, כלומר, מנסה לחנך אותו בדרך של כפיה ואיום, והוא <span style="font-weight: bold;"> לוקח לו קלון</span> , הוא נחשב בעיני הלץ לאדם נקלה ונבזה; '''
::
::*והחצי השני מדבר על מי <span style="font-weight: bold;"> שמוכיח</span> לץ, כלומר, מנסה לחנך אותו דרך של ויכוח ושכנוע (ראו [[ביאור:מוסר - תוכחה|מוסר - תוכחה]] ), והוא <span style="font-weight: bold;"> לרשע מומו</span> , הוא נחשב בעיני הלץ לאדם שיש לו <span style="font-weight: bold;"> מום</span> ופגם, <span style="font-weight: bold;"> ומומו</span> הוא שהוא <span style="font-weight: bold;"> רשע</span> .
 
הלץ שונא יותר את האנשים <span style="font-weight: bold;"> המוכיחים</span> אותו בשכל ובהגיון, מאשר את האנשים <span style="font-weight: bold;"> המייסרים</span> ומאיימים עליו, כי ויכוח הגיוני עלול, "חס וחלילה", לגרום לו להשתכנע; מי שעלול להצליח לשכנע אותו, נחשב בעיניו לרשע, ולכן בשום אופן " <span style="font-weight: bold;"> אל <span style="text-decoration:underline">תוכח</span> לץ - פן ישנאך</span> ".
שורה 55:
בכל מקרה המסקנה דומה,  והיא כתובה בפסוק הבא: " {{צ|תוכן=אל תוכח}} אדם בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא {{צ|תוכן=לץ}} , כי ביקורת גלויה כזאת עלולה לגרום לו {{צ|תוכן=לשנוא אותך}} . עדיף שתוכיח אותו בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא {{צ|תוכן=חכם}} (בכך שתיתן לו מחמאות לפני דברי הביקורת), כי אז הוא {{צ|תוכן=יאהב אותך}} וישמח על המחמאות שנתת לו ואולי אפילו יקבל את הביקורת.
 
גם כשמטיפים מוסר ומוכיחים, יש להיזהר שלא לפגוע בכבודו של הצד השני, ולא להשתמש בכינויי גנאי מעליבים, אלא בכינויי חיבה ומחמאות. ראו [[ב-ביאור:כדי =שהביקורת אות-יחסתועיל שמציינתולא מקום,תזיק זמן, בחירה, שיתוף, סיבה,- כלי,יש חומר,לשלב אופן,בה ומושאשבחים עקיףiqort_mxmaotומחמאות|פסוקים נוספים על מחמאות לפני ביקורת]] .
 
::*