נתיבות המשפט/ביאורים/קצה: הבדלים בין גרסאות בדף

 

{{דה מפרש|היינו במתנה}} עסמ"ע ס"ק י"א דכתב בשם המהרי"ו דאפילו במתנה יש לומר דלא ניחא ליה לזכות ביה משום דשונא מתנות יחי' וכו' ע"ש ולכאורה הן דברים תמוהין לכל רואיהן דהא כל הש"ס והפוסקים מלאין מזה דזוכין מתנה ע"י אחר וכבר עמד בזה הקצה"ח ולמען אשר לא יחשב בעל הסמ"ע לטועה בדבר פשוט שאפי' תשב"ר יודעין אותו לזאת נלפע"ד ליישב דבריו קצת דלכאורה תימה ג"כ בהא שפס' המחבר דבמכר א"י לזכות ע"י אחר דמכר לא חשיב זכות ובסי' רל"ה סעיף כ"ג מבואר דאפילו במכר אם זיכה ע"י אחר דאין המוכר יכול לחזור בו אלמא דאפילו מכר הוי זכות כיון שע"י מה שיזכה ע"י אחר הברירה ביד הלוקח לקיים או לבטל המקח ולחזור בו חשוב זכות. ועוד תימה בהא דסי' ק"צ סעיף ד' באומר הילך מנה ויהי' שדך מכור לפ' שכתב המחבר דבעינן דוקא עשאו שליח או שאמר למוכר שדך קנוי' לי והוא תמוה דהא מתנה הוא ויכול לזכות לו שלא מדעתו וכמו בבגדים שצבען לשמן בב"ק ק"ב וכבר עמד בכל זה בקצה"ח ע"ש ובחידושי שם. וע"כ צ"ל בישוב זה דהר"ן בסוגיא דהיו רצין כתב דבממון בעינן שיהיה שלוחו של בעל הממון דוקא ומבואר בירושלמי בגיטין ר"פ האומר דאפילו שליח קבלה לא מהני במתנה ע"ש ומכ"ש בזכיה דעושה את עצמו שליח והנותן לא אמר לו זכה דלא מהני כמו דלא מהני בשיחרור מטעם תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וה"נ הוי חב לאחרים שעי"ז לא יהיה יכול הנותן לחזור (והא דמהני בלוקח שעשה שליח לקנות אף דבממון שליח של בעל הממון בעי' ע"כ צ"ל דכיון שעשאו שליח על הממון שלו השליח הוי כבע"ד על הממון והוי כאלו השליח הוא הלוקח בעצמו ממון שלו משא"כ במתנה שעשאו שליח על ממון חבירו) . ולפ"ז נראה דהחילוק מבואר דבשלמא בסי' רל"ה שהמוכר זיכה ע"י אחר ואמר להאחר זכה לפ' ונעשה האחר שלוחו של בעל הממון וכיון שאמר בלשון זכה הרי תלה הדבר במה שיהיה זכותו של חלוקה שיזכה עבורו ולכך המוכר א"י לחזור אלא הלוקח יכול לחזור בו משא"כ בסי' ק"צ באומר הילך מנה דלא אמר לו המוכר זכה רק שאמר לו שיעשה קנין שמוכר לו וכיון שהקנה לו בתורת קנין ע"י אחר מש"ה כיון שהלוקח ודאי דיכול לחזור בו כיון שנעשה שלא בפניו וכשהלוקח יחזור בו ודאי דיצטרך המוכר להחזיר המעות להנותן כמו שאבאר בסמוך ממילא אין קנין לחצאין כמ"ש הרא"ש בב"מ דף מ"ז גבי עייל ונפיק אזוזי ומש"ה גם המוכר יכול לחזור בו קודם שנתרצה הלוקח דמסתמא הי' דעת המוכר שבזמן שיהיה הקנין נגמר נגד הלוקח שלא יהיה יכול לחזור בו באותו זמן יהי' ג"כ נגמר המקח גם נגד המוכר ולא מקודם כיון שאמר בלשון קנה ולא זכה וכ"כ הט"ז בסי' קפ"ד דבאומר הילך מנה המבואר בסי' ק"ץ סעי' ד' אין המקח נגמר עד שיתרצה הלוקח ושם בסי' ק"ץ סעיף ד' דוקא בכסף מהני אפי' כשנתאכלו המעות משא"כ בק"ס דכיון שאין המקח נגמר עד שיתרצה הלוקח ממילא נתבטל הקנין מכל וכל דהא הדר סודר למרי' ע"ש וראי' לזה דאלת"ה קשה דמה שפס' המחבר בסי' רל"ה דבזיכה המוכר על ידי אחר דאין המוכר יכול לחזור בו הוא נגד ש"ס ערוכה בחולין פ"ג דמוקי הש"ס המשנה דד' פרקים בשנה משחיטין את הטבח בזיכה ע"י אחר ואפ"ה המוכר יכול לחזור בו בשאר ימות השנה וע"כ צריך לומר כמ"ש דמיירי בכה"ג שאמר המוכר לאחר שיעשה ק"ס או שאר קנין בשביל הלוקח ולכך בד' פרקים שגם הלוקח א"י לחזור דהא אם מת מת ללוקח מש"ה גם המוכר א"י לחזור שחל הקנין נגד שניהם משא"כ בשאר ימות השנה שהלוקח יכול לחזור מש"ה גם המוכר יכול לחזור שאין הקנין חל לחצאין ולפ"ז יש ליישב קצת גם דברי הסמ"ע דאף דבמזכה מתנה ע"י אחר ודאי דזכה מ"מ בראובן שרוצ' ליתן מנה לשמעון במתנה ונתן המנה ללוי ואמר לו הילך מנה דקנ' השדה לשמעון לא נקנה השדה לשמעון מטעם שכתבתי בסמוך דכיון שאם יחזור בו הלוקח יצטרך המוכר להחזיר המעות אין קנין לחצאין וגם המוכר יכול לחזור בו (והא דבצבע בבגדים שצבען לשמן שקנאן האשה התם שאני דהא הסלקא דעתך שם דהיה סבר שקנאן האשה משום זכיי' בלא הודיע ובלא הודיע אין הלוקח יכול לבטל המקח ולא שייך לומר אין המקח חל לחצאין מש"ה גם המוכר א"י לבטל ובאמת לפי הס"ד אם הודיע להצבע יכול לבטל ולפי המסקנא דהטעם בצבע משום דאקניי אקני להו ממילא אף בהודיע זכו בהן) והא דהמוכר צריך להחזיר המעות כשחזר הלוקח נראה דדין זה תלוי במחלוקת הרשב"ם והרא"ש שהביא הב"י בטור סי' רמ"ה בנותן מתנה לאחר וזיכה לו ע"י אחר וכשנתוודע להמקבל צווח מעיקרא דלהרשב"ם הוא הפקר ולהרא"ש הדרא למרא ולפ"ז הכא להרשב"ם דהוי הפקר וממילא בדין הנ"ל בהילך מנה אף ששמעון כשיתוודע לו יהיה צווח מעיקרא אין לוי צריך להחזיר המעות דהא המעות כבר יצא מרשות ראובן ולפ"ז נגמר הקנין תיכף ואין המוכר יכול לבטל המקח והרא"ש דס"ל דהדרא למאריה וממילא כששמעון אמר לקבל המעות חוזרין ומחלוקת הרשב"ם והרא"ש נראה דתליא אי חיישי' לשמא לא ירצה שמעון לקבל מחמת ששונא מתנו' יחיה דלהרשב"ם לא חיישינן משא"כ להרא"ש ולפ"ז שפיר כתב הסמ"ע דלמאן דס"ל הסברא דשונא מתנות לסברא טובה הוא דעת הרא"ש וממילא הלוקח יכול לבטל והמעות דמי קנין חוזרין ומדמה הסמ"ע ק"ס כשנותנין לו סודר ואומר הילך סודר זה ויקנה השד' לראובן להילך מנה דה"ג כיון שיכול הלוקח לבטל המקח ואז יתחייב המוכר להחזיר לו הסודר וממילא גם המוכר יכול לבטל המקח דאין קנין לחצאין ומ"מ נראה דהעיקר כהרמ"א דבמהנה הק"מ קיים שלא בפניו לכ"ע דלא דמי לגמרי להילך מנה דהא לא לקחו רק ע"מ להחזירו ולשם קנין וכבר החזירו לא שייך לומר דאין קנין לחצאין דקנין הוא רק כמו קנין ע"מ להקנות כמבואר בנדרים דף מ"ח: