ביאור:כל האמור בפרשת המלך - מלך זוכה בו?: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
.
 
.
שורה 14:
{{צ|תוכן=וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ - לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ.  וְיָצָא, מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב.  כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד.  לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ}} </span> "; אך עדיין לאדון יש יותר זכויות מאשר לעבד.
 
כשבני ישראל ממנים מלך, הם למעשה מוכרים את עצמם לעבדוּת, הם משעבדים את עצמם למלך, ולכן מותר למלך לנהוג בהם כמו שאדון נוהג בעבדיו (ע"ע [[ביאור:התנגדות למלוכה_wavdutלמלוכה = התנגדות לעבדות|התנגדות למלוכה = התנגדות לעבדות]] ). המצוה שנאמרה למלך - {{צ|תוכן=לבלתי רום לבבו מאחיו}} - דומה למצוה שנאמרה לאדון - {{צ|תוכן=לא תעבוד בו עבודת עבד}}: המלך צריך להתייחס אל נתיניו-עבדיו בצורה מכובדת; והמצוה {{צ|תוכן=לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל}} משמעה, שהמלך צריך לנהוג כלפי נתיניו לפי אותם חוקים שמגדירים את יחסו של האדון לעבדיו.
 
אך לפי זה, קשה להבין כמה הלכות שנזכרות בדברי רמב"ם (שם): {{צ|סוג=mfrj|תוכן=רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו, או לצורך המלחמות; וקוצב לו מכס, ואסור להבריח מן המכס שלו.  ויש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס, יילקח ממונו <span style="text-decoration:underline">או ייהרג...</span> , שנאמר "ואתם, תהיו לו לעבדים"}} - איך ייתכן שלמלך מותר להרוג, והרי לפי התורה אסור לאדון להרוג את עבדיו, גם אם הם לא מצייתים לו?!