ביאור:אל תקנא בטרוריסטים: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
. |
. |
||
שורה 6:
כל הטענות האלו מראות על קנאה - קנאה ב"חיים הקלים" שיש לטרוריסטים, שהורגים בלי הבחנה, ולא צריכים להתאמץ להבחין בין לוחם לאזרח. אכן, החיים שלנו היו הרבה יותר קלים אם היינו נלחמים בדרך הזאת, אבל חכמי התנ"ך יצאו נגד הגישה הזאת בחמישה מקומות לפחות, ונתנו לפחות 4 סיבות מדוע לא צריך לקנא ברשעים: '''
::*משלי ג31: {{צ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">אל תקנא</span> באיש חמס, <span style="text-decoration:underline">ואל תבחר</span> בכל דרכיו. כי תועבת ה' נלוז, ואת ישרים סודו}} : אין לך מה לקנא באיש חמס ( [[ביאור:חמס = השחתה, קלקול המשפט|=קלקול והשחתה]] ), כי הוא מרוחק מה'. גם אם הוא מצליח מבחינה חומרית - אין טעם לחייו כי הוא מפסיד את קרבת ה' ( [[Kma/qjrim1/swd|סודו]] ), שהיא הדבר החשוב ביותר.
::*משלי כג17: {{צ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">אל יקנא לבך</span> בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום. כי אם יש אחרית, ותקוותך לא תיכרת}} : אל תקנא בחטאים, כי לך - ירא ה' - יש יותר תקוה לחיות גם באחרית הימים, ב'עולם הבא'. אתה משקיע לטווח ארוך (ע' [[ביאור:ותקוותך לא תיכרת|ותקוותך לא תיכרת]] ).
::*כד1: {{צ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">אל תקנא</span> באנשי רעה, <span style="text-decoration:underline">ואל תתאו</span> להיות איתם. כי שוד יהגה ליבם, ועמל שפתיהם תדברנה}} : אל תקנא באנשי רעה, כי הם גורמים נזק אפילו לאנשים שנמצאים איתם; הם מדברים דברים שמטרתם לשדוד זה את זה ולהזיק זה לזה (ע' [[
::*כד19: {{צ|תוכן= <span style="text-decoration:underline">אל תתחר</span> במרעים, <span style="text-decoration:underline">אל תקנא</span> ברשעים. כי לא תהיה אחרית לרע, נר רשעים ידעך}} : אל תקנא במרעים, כי המרעים - גם אם הם מצליחים עכשיו - לא ישרדו לאורך זמן, והצלחתם תדעך לנצח; פסוקים דומים יש ב תהלים לז1-2: {{צ|תוכן=אל תתחר במרעים, אל תקנא בעשי עולה. כי כחציר מהרה ימלו, וכירק דשא יבולון.}}
גם אם הדרך של הרשעים נראית קלה ומוצלחת יותר - זו לא בהכרח הדרך שה' דורש מאיתנו; אנחנו לא צריכים לקנא ברשעים, אלא לנהוג כפי שה' ציווה אותנו בתורה - [[
כל הפסוקים האלה נאמרו, כפי שניתן לראות מתוכנם, על מצב שבו הרשעים באמת נוחלים הצלחות חומריות משמעותיות, ומצבם החומרי טוב יותר ממצבם של הצדיקים, ולכן החכם צריך לטרוח ולהסביר שההצלחה הזאת היא רק זמנית, או שאינה העיקר.
| |||